כ"ז בניסן הוכרז כ"יום הזיכרון לשואה ולמרד הגטאות". התאריך של יום השואה נקבע ליום שבו פרץ מרד גטו ורשה: בערב פסח, 19 באפריל 1943.
השואה - מילה נרדפת למפלצתיות, לרוע השטני, לזוועות ולאימה, לתופת בה שלט המוות. יצירה של בני אדם, שמטרתה הייתה אחת: לשלול צלם אנוש ולחסל את כל היהודים, גברים, נשים, קשישים וילדים, רק בשל היותם יהודים. את השואה מאפיין רצח שיטתי, כמעט מדעי, ללא אבחנה, של כל אדם ממוצא יהודי, גם אם הוא או אבותיו התבוללו והתנתקו משורשיהם היהודיים. עם זאת, השואה, מפלצתית ככל שתהיה, נשענת על אדנים חזקים ומושרשים היטב של שנאת היהודים, ונסמכת על מסורות רבות של פגיעה ורצח של יהודים, בכל העולם.
שנאת היהודים קיימת עוד מתקופת המקרא. פרעה אומר ליועציו: "ויקם מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף. ויאמר אל עמו הנה עם בני ישראל רב ועצום ממנו. הבה נתחכמה לו פן ירבה והיה כי תקראנה מלחמה, ונוסף גם הוא על שנאינו ונלחם בנו ועלה מן
הארץ". ומוביל את היהודים לעבדות פרך ולהשמדת כל התינוקות, שבסופן החזון הגדול - השמדת כלל היהודים.
גם המן, יועצו של המלך אחשוורוש, לא טומן ידו בצלחת. "ויאמר המן למלך אחשוורוש: ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים בכל מדינות מלכותך ודתיהם שונות מכל עם ואת דתי המלך אינם עושים ולמלך אין שווה להניחם". ומתווה למלכו דרכים להשמדת העם היהודי.
גם בתקופת היוונים, ומאוחר יותר הרומאים, בתקופה בה שלטו האלילים בכיפה, וריבוי הפולחן נחשב למקובל - האמונה באל אחד, של היהודים, הביאה לכך שהיהדות והיהודים נחשבו לפוגעים בשלום ובסובלנות האוניברסליים. בעיני החברה באותה תקופה, רק היהודים נחשבו ליוצאי-דופן, משום שלא קיבלו את האלים היווניים והרומיים, ואף קיימו מצוות שהביאו להתבדלותם - איסור שתיית יין של גוי, איסור נישואין עם לא-יהודים והיעדרות מטקסי פולחן פומביים. בגלל כל אלה נחשדו היהודים בבגידה במלכות.
בתקופת הנצרות, אותה כת שצמחה מהיהדות ונוסדה על-ידי ישו היהודי, שנולד כיהודי, חי כיהודי, נרצח כיהודי ונקבר כיהודי, הפכה מיד מדת נרדפת לדת רודפת, שנאבקת ביהדות, ממנה צמחה, ומנסה להחליפה, כדת האמיתית. וכמובן, שש-מאות שנה אחר הופעת הנצרות, צצה לה דת חדשה, שסחפה אף היא מאמינים רבים והתפשטה בכלל העולם - האיסלאם, ולמרות שאף דת זו מושתתת על ערכי וברכי היהדות, שנאת היהודים בה מופגנת בפרהסיה.
ההיסטוריון פרופ' שמואל אטינגר טוען שהשנאה ליהודים איננה נובעת בהכרח משנאת הזר - ההוכחה החותכת, לטענתו, היא שגם במקומות שבהם אין חיים יהודיים, ישנה אנטישמיות. אין שונאים את היהודים משום שהם שונים - מכיוון שלעתים דווקא גברה השנאה כאשר היהודים נטמעו בחברה ודמו לחלוטין לאוכלוסיה הלא-יהודית. גם הטיעון ששנאו את היהודים משום שהיו חלשים אין לו אחיזה במציאות, שכן במקרים רבים מאוד היהודי היה שנוא דווקא משום שלחברה הכללית הייתה תחושה שהוא בעל עוצמה וכוח בינלאומי.
היום, שישים ושש שנים מאז נדמו המשרפות העשנות של אושוויץ, דבר לא השתנה. אומנם שנאת היהודים הקלאסית נעשתה "מעודנת" יותר, אולם זו רק למראית עין. שנאת היהודים התחלפה בשנאת ישראל, בשנאת הציונים, בשנאת העם היושב בציון, והקושי המרכזי הוא, שאותם אנשים שרמסו ברגל רמה את זכויות היהודים לאורך אלפי שנים, מנסים היום לכפות את דעתם ואורח חייהם על היהודים באמצעות לחץ כלכלי, פוליטי ותקשורתי חובק-עולם. כולם מנסים להחזיר את היהודים בצורה זו או אחרת לגבולות אושוויץ. והמזעזע מכל הוא שישנם יהודים (ספק אם אפשר לכנות אותם כך) השוכנים בתוכנו ומהווים ראש חץ לשנאת היהודים ולפגיעה בעם ישראל, ומצטרפים הם למעגל השונאים הזרים, שאף הוא שוכן בארצנו, ומנסה בכל דרך לערער על חוקיות מדינת ישראל ולגיטימיות העם היהודי על ארצו.
עלינו להסיק מסקנה אחת ברורה מכל מה שחווינו כעם במשך אלפי שנים: לעולם עשיו שונא לישראל, ועשיו המטפורי, שלובש ופושט צורה, בכל דור ודור, בכל תקופה ותקופה, מטרה אחת לו - השמדת העם היהודי, החי סוף-סוף בארצו, לאחר אלפיים שנות גלות וסבל. ולשם כך עלינו להתאחד, לשנס מותניים, להתלכד ולהתחזק, לסמוך על אבינו שבשמיים, ולעמוד איתנים בפרץ הרוחות הרעות המנשבות היום בעולם, סופות שסופן מי ישורנו.