לנוכח האירועים ההיסטוריים הדרמטיים המתרחשים במדינות ארצות ערב, מדינות שכנות, קרובות ורחוקות, השתיקה הרועמת של מנהיגי יהדות ארצות ערב וראשי התאחדויות השונות, הינה תמוהה, צורמת ובלתי מובנת בעליל.
בעוד שהדיפלומטיה הישראלית אימצה ומאמצת מזה עשורים רבים, גישה מתנשאת, ומנוכרת לכל מה שנודף מימנו ריח של מזרחיות-אוריינטליות, אף בניגוד לאינטרסים שלה עצמה, הרי יהודי המזרח, על כל עשרות הארגונים וההתאחדויות שלהם, חייבים היו ומחויבים להשמיע את קולם הברור והצלול בתמיכתם בצעירי המהפכה ובאזרחי מדינות בהם מתחוללות מהפכות אזרחיות דרמטיות.
זו השעה, המתבקשת ליצור קשר של הזדהות ותמיכה במאבקם האזרחי של אזרחי טוניס, מצרים תימן, לוב וסוריה. זו השעה להביע את עמדתכם המוסרית, עמדתנו החופשית הבלתי-ממוסדת שאיננה קשורה לממסד הרשמי של מדינת ישראל.
מדוע לא שומעים את קולם של מנהיגי יוצאי יהודי חלב, דמשק, ארם-צובא בישראל?, היכן ראשי התאחדויות יוצאי יהודי סוריה (המפוארת), המביעים את תמיכתם בצעירי המהפכה, באזרחים המדוכאים הנלחמים על נפשם, חירותם, כבודם, על הדבר המובן מאליו, להביא פרנסה, אוכל בכבוד למשפחותיהם. צעירים ואזרחים סורים המחרפים את נפשם מול לוע תותחי הטנקים, ומכונות הירייה של הקצב מדמשק?
מדוע לא שומעים את קולם של מנהיגי יוצאי יהודי תוניס בישראל?, היכן הם ראשי התאחדויות יוצאי יהודי טוניס,אשר ייצאו להביע את אהדתם לאזרחי תוניס שהרימו את נס המהפכה האזרחית ברצותם חופש, חירות צדק וחלוקת משאבים צודקת יותר לעמם?
כאן יאמר מייד ובאופן הברור ביותר, ניסנו זה עשרות שנים, להתעלם ממצבם של האזרחים הערביים במדינות ערב, (בהנחה שזה לא ענייננו וזה משרת את הצרכים שלנו) זאת עשרות שנים שמנהיגיהם השתמשו בנו - במדינת ישראל,על-מנת ללבות את השנאה של אזרחיהם בעם היהודי ותלו את כל הסיבות למצוקותיהם של אזרחי מדינות ארצות ערב, בקיומה של מדינת ישראל. לכן זה יהיה לא אחראי לא נבון ולא מוסרי להתעלם מהאירועים ההיסטוריים הללו על-ידי ראשי מנהיגי יוצאי ארצות ערב בישראל, וזאת על-מנת להפיק תועלות חברתיות ומדיניות ויצירת גשרים טובים יותר בעתיד.
לא אמשיך ואשאל איפה הם ראשי התאחדות יוצאי יהודי תימן, מצרים, ואחרים,הרעיון מובן. אך, אשאל איפה הם ראשי התאחדות יהודי יוצאי לוב כשצריכים אותם?. בשיחה שקיימתי השבוע עם מר מאיר כחלון יו"ר יהודי יוצאי לוב העולמי, ביקשתי להבין מדוע הוא לא יוצא להביע עמדה מוסרית נחרצת התומכת באזרחים הלובים, הדורשים חופש מרודנות, עריצות וברוטאלית מתמשכת של עשרות שנים על-ידי עמר קדאפי נשיא לוב? - לשאלתי הפשוטה קיבלתי תשובה דיפלומטית ומתחמקת שהוא פנה להתייעץ עם אנשי משרד החוץ והם יעצו לו לא להתערב.
מעבר לעובדה הנכונה שיש צורך להתייעץ, אך לא להפוך לגרורה או שלוחה של משרד החוץ. אסור שראשי התאחדויות יוצאי מדינות ארצות ערב בישראל יתפסו " כאסקופה נרמסת" של מדיניות חוץ בלתי נכונה, שגויה לאורך עשרות שנים, אשר מדכאת כל סימן להתקרבות של יהודי ארצות ערב עם מדינות האזור, גם כאשר יש לנו שלום עימם.
והנה דוגמה אישית להתנהלות גסה ולא מעודדת, של מדיניות הדיפלומטיה הישראלית במשרד החוץ. לפני למעלה משנה, נפטר נכדו בן ה-12 של נשיא מצרים חוסני מוברק, נכד שהיה אהוב במייחד על הנשיא ואף פורסם שמצבו של הנשיא המצרי בכי רע בשל כך. חבריי ואני, סברנו שיש מקום כיהודי יוצאי מצרים בישראל להביע את השתתפותנו בצערו על מות נכדו האהוב, ובכך להביע את תמיכתנו בעם המצרי באופן עקיף.
לאחר שניסחנו אגרת בערבית עם כל הסממנים הנדרשים והמתבקשים בשפה הערבית להביע השתתפות בצערו של הנשיא ביקשנו ממשרד החוץ, אם הם יכולים לסייע בהדפסת האיגרת וגם כדרך ליידע אותם בלבד על המהלך. תשובתם הייתה כה מפתיעה ואגרסיבית שלא השאירה מקום לספק, שלא רק שהם אינם הכתובת ליידע אותם, אלה שאין מקום לשתף אותם כלל.
לבקשתי לסייע לנו להדפיס את המכתב בערבית קבלנו תשובה שלילית, מחוסר יכולות לעשות כן (המכתב הודפס בעלות של 130 שקלים בחברת תרגום פרטית) אך, כשלא רצינו להעביר את המכתב לנשיא רק דרך משרד החוץ הישראלי זכינו לתגובה נוקשה ולא דיפלומטית, "אז אל תעבירו לנו כלום". אני כאמור העברתי לשגרירות מצרים בתל אביב דרך הפקס ודרך הדואר הרגיל.
העתקים ממוענים נשלחו ישירות למשרד החוץ עם מכתב נוסף המופנה ישירות לשר החוץ
אביגדור ליברמן המסביר את תועלת בהתערבות של יהודי יוצאי מצרים בישראל לקידום וחימום השלום בננו.כאמור לא נענתה עד כה ( יתכן ששר החוץ עדיין מתכנן, איך להפציץ את סכר אסואן ?). זו שעתם של כל מי שרואה את עצמו "מנהיג" של קהילה או ראש התאחדות של יהודי יוצאי ארצות ערב להגיד את דבורו או להחריש לעד ביחד עם שתיקת הכבשים.
