לאופיר הנכדה האהובה והיקרה, את נוסעת לפולין, מדינה ממנה ברחתי אחרי המלחמה בתום תקופה אפלה וטראומטית בתולדות עמנו - כאשר רק שרידים מהמשפחה ניצלו מהתופת ועלו לישראל. את מגיעה ממדינת ישראל הריבונית, העצמאית והדמוקרטית, ביחד עם מאות בני נוער, צעירים תוססים חופשיים ועצמאיים. בעצם נוכחותכם על אדמה זו, הרוויה בדם ובדמעות בני עמנו, שהתאכזרו להם רק בשל היותם יהודים גאים, יש משום אמירה חזקה, בלתי מתפשרת, על נצח ישראל. שבכל דור ודור קמים עלינו לכלותנו, אך לאורך כל ההיסטוריה עם ישראל שמר על הגחלת בשל ייחודו, לכידותו ונשמתו היהודית. אותה נחישות הביאה אותנו לעצמאות ישראל במדינתו ההיסטורית. הביקור בפולין ובמחנות, על-אף העצב וההלם, לא צריך לייאש, אלא לחזק אתכם ואותנו בהמשך מאבקנו וקיומנו בצוררים שהיו, שעדיין קיימים ושיהיו בעתיד, אך גורלם כבר נחרץ כמו קודמיהם. צעדת אלפי בני הנוער בערי ובכבישי פולין היא "מסר" מהמדינה לאירופה ולעולם: "לא עוד", ושנית מצדה לא תיפול. תצעדו בראש מורם ובגאווה, ותעבירו את לפיד החיים והחירות לבאים אחריכם. באהבה וגאווה, סבא-אבא.