עד כמה שהדבר יישמע הזוי בעיניכם, סטודנטית במחלקה לסוציולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים בשם טל ניצן, כתבה לפני זמן מה תזה לתואר מאסטר, תזה האומרת במסקנתה, כי העובדה שבכל מלחמות ישראל חיילים יהודים לא אנסו נשים ערביות, מלמדת שאותם ישראלים-יהודים הם פשוט גזענים.
מסתבר, שהפרופסור שהנחה את התזה הזו והדריך את הסטודנטית הזו בהמצאת התיאוריה הזו, היה לא אחר מאשר איש השמאל הקיצוני, פרופסור לסוציולוגיה, אייל בן-ארי, שלאחרונה הושעה על-ידי האוניברסיטה לשנתיים ללא תשלום שכר בגין תלונות של סטודנטיות על אונס ומעשים מגונים.
אף אחת מהמתלוננות לא הייתה ערבייה, מה שמכניס את הפרופסור הלא מכובד הזה - לפי עצם התזה של תלמידתו - לקטגוריה של גזען.
נזכרתי בסיפור הזה מפני שדווח בתקשורת לאחרונה, שחייליו של קדאפי קיבלו ממנו מנות ויאגרה עם הוראה לאנוס ככל שיוכלו את נשות האופוזיציה בלוב. אנחנו בוודאי ניווכח שכל החיילים האלו יהיו נאורים ולא ייקראו גזעניים כי למדנו מפרופ' בן-ארי ותלמידתו, כי רק מי שנמנע מלאנוס נשים ערביות הוא גזען.
מה שמזכיר לי סיפור מ-1954 על מחלקת חיילים מצרית ברצועת עזה שנעלמה ממפקדיה למספר שעות. כשחזרו, מפקד המחלקה העמיד אותם בשורה ושאל את הראשון: "איפה היית?". החייל ענה מיד: "התאמנתי על פטמה באיך לאנוס בחורות ישראליות". הוא פנה לחייל השני וקיבל את אותה התשובה וגם מהבא אחריו, והבא אחריו. לבסוף אמר: "כל החיילים שהתאמנו באונס על פטמה - צעד אחד קדימה". כל השורה צעדה כאחד קדימה, למעט אחד. "ומה איתך?", שאג המפקד. "אני הייתי פטמה", השיב החייל בביישנות. תמהני אם הסטודנטית שכתבה את התזה המטופשת הייתה פטמה.
