למזלנו, אנו הישראלים חיים במדינה מוקפת אור. השמש קופחת ברוב שעות היום ובמרבית ימי השנה, וזוהי הסיבה לכך, שבכל בית יש לפחות כמה חלונות. יש חלונות גדולים וחלונות קטנים, יש חלונות נגד גשם וחלונות נגד רוח, יש חלונות שמש וחלונות נגד שמש, יש חלונות עם מסגרות אלומיניום משוכללות, ועם מסגרות מעץ על כל סוגיו. יש חלונות מרובעים ועגולים ומתומנים ומצוירים, משוריינים ומנופצים.
אבל מספרים לנו כי ישנם גם חלונות שאם לא נפתח אותם, הם ייעלמו כאילו לא היו מעולם. חלון כזה הוא "חלון הזדמנויות", והוא זעיר ותוקפו פג כמעט מיידית. אמנם, כמעט באורח פלא, מיד כשזה נעלם, צומח אחר במקומו, אבל מזהירים אותנו שגם החלון החדש הוא האחרון בעולם, ולכן אם לא נשתמש בו, לא יהיו יותר חלונות כמוהו לעולם, וזו תהיה בכייה לדורות, או לפחות עד שיצוץ באורח פלא חלון חדש במקומו.
וישנו החלון הנפלא מכולם - "חלון ההזדמנות לשלום". בתיאוריה, זהו חלון גדול ורחב, אלא שבמציאות הוא מתכווץ למימדים כאלה, שאפילו בעזרת מיקרוסקופ לא תמצא אותו. אך אל דאגה ישראלי יקר, כי זהו מצב זמני בלבד, ועוד מעט קט הוא יתגלה מחדש, ולמתבוננים דרכו ייראה אור גדול ואושר גדול, צדק ואהבה ינחתו על העולם. הוא מלבין כל חטא ומזכה כל רוצח, מוחל על הירצחם של ילדים, משחרר את הרוצחים מהכלא והופך אותם במחי אלומת אור קטנה ללוחמי חופש בעלי אידיאלים נשגבים. הוא מראה לכל אלה שיורים על יהודים, שזורקים את בני עמם מהגגות, שרוצחים ואונסים וגונבים ושודדים, עד כמה טעו, ובעקבות ההארה - הם יבקשו יפה סליחה.
בנפלאותיו, הופך "חלון ההזדמנות לשלום" את האנטישמים לחובבי יהודים, את הדיקטטוריים הערבים לדמוקרטים שוחרי זכויות אדם מן המעלה הראשונה, ובמיוחד למגיניהם של נשים, הומוסקסואלים ומיעוטים. הוא בעד שוויון וצדק חברתי, ומי שירחץ לאורו לעולם לא ידע עוד מחסור. הוא הופך כל טיל ופגז, כל רובה ואקדח, כל פצצה וררנ"ט - לפרחים צבעוניים; הוא מנחם ומאכיל ומרפא את כולם ללא הבדל דת, צבע, לאום וגזע. (מלבד היהודים, כמובן).
זה לא חלום - זה חלון. כן, כן, ישראלי יקר, אם תרצה - זה יקרה. רק תפסיק להיות פשיסט, גזען ומדכא. רק תפסיק לכבוש ולהתנחל, רק תרשה לשני מיליון פלשתינים להתגורר אצלך בחצר, או בבית, כי הרי כל האדמה הזאת הייתה שלהם, לא?
האם ייתכן כי אותו "חלון הזדמנויות לשלום" נפלא זה הוא הגורם לנו כבר שנים לראות את עשרות אלפי המפגינים בצד השני של הגבולות, הדורשים במפגיע וללא פשרות "שלום בכל מחיר עם ישראל", התובעים "לעצור את הקסאמים", ו"להפסיק לרצוח ילדים", הזועקים לשמיים האכזריים "די כבר לדיקטטורה הדתית של חמאס" ו"שחררו את גלעד שליט". ובעיקר, הוא מאפשר לנו לשמוע ולראות על המסכים את כל אותם המונים מחזיקים פרחים בידיהם, בעוד שחיוך ענוג שרוי על שפתותיהם, וכל ליבם נתון לעשיית צדק היסטורי, והם קוראים בגרון ניחר מהתרגשות: "די לסילוף ההיסטוריה, די לשקרים, די לאנטישמיות".
אבל המרגש ביותר ב"חלון ההזדמנויות לשלום" הוא העצומה שעליה חתומים אלפי אנשי רוח פלשתינים וגם כמה יהודים שמאלניים המכריזה: "לעם היהודי שנרדף כבר דורות מגיעה לפחות פיסת אדמה אחת לחיות בה בשלום ובשלווה".
ואם זה לא חלון, מה זה?
