כל מנהיגי העולם הנאור והדמוקרטי, כולל
ברק אובמה, המטיפים ותובעים לאכוף את ה"חוק הבינלאומי", נוהגים בשקר ובצביעות כשזה נוגע להם. גם הדיפלומטים והאקדמאים, במדינות הדמוקרטיות, נוהגים בפועל, בניגוד ל"חוק הבינלאומי", כאשר האינטרסים הלאומיים, הביטחוניים והכלכליים שלהם דורשים זאת.
הנשיא אובמה, מודל של כשלון החזון לפני שנתיים יצא אובמה למסע נאומי חזון בפראג, בברלין ובקהיר. נאומי תקווה של שלום עולמי, פירוק נשק גלובלי ואטומי, על בסיס "חוק בינלאומי" מוסרי והומני. בתמורה לנאומים זכה בפרס נובל לשלום. הוא ניהל מדיניות שלום נאיבית של פייסנות, על-מנת להיות שונה מהנשיא בוש. לא עבר זמן רב והוא הבין שהריאליה שונה לחלוטין.
המדיניות האמריקנית מפגינה מאז בלבול וצביעות, בניגוד לעקרונות ה"חוק הבינלאומי", ובניגוד לכל מה שאובמה הטיף בעבר. כל מה שקורה היום, במהפכות במדינות ערב, בלוב, בסוריה, במצרים ובסעודיה, מוכיח עד כמה המדיניות של אובמה, סלקטיבית. בפועל אובמה הפך להיות יותר בוש מבוש. אמריקה מנהלת מדיניות דו פרצופית אמריקה ואירופה בפשיטת רגל מוסרית.
פרשת חיסולו של אוסמה בן-לאדן על-פי ה"חוק הבינלאומי", ארה"ב ביצעה פשע בינלאומי, היא ביצעה תוקפנות לא חוקית במדינה ריבונית פקיסטן. היא ביצעה רצח ללא משפט, תוך פגיעה בחפים מפשע. פעולה פיראטית על אדמת מדינה ריבונית. זרקה את גופתו של בן-לאדן לים, ללא קבורה. ביצעה פעולת טרור וחיסול ללא אישור האו"מ, תוך עירפול והסתרת מידע. במילים "ישראליות" חיסול ממוקד מוצדק של ארכיטרוריסט, ללא בג"צ וללא בצלם...
הצביעות של הנשיא אובמה אובמה היה התקווה הגדולה של האנושות הנאורה. הוא רצה לפתוח מהלך היסטורי של דיאולוג ופיוס עם העולם המוסלמי. הוא רצה לבנות עולם חדש על-פי ה"חוק הבינלאומי". ואולם כיום הוא מוכיח התנהלות של מדיניות הפוכה לחלוטין. מדיניות של צביעות וסלקטיביות בניגוד לכל מה שהטיף.
בסוריה, מנהל
בשאר אסד הרג ודיכויי אלים ואכזרי של הפגנות אזרחיות למען חופש. ארה"ב שותקת ומתעלמת, ומסתפקת בהודעות גינוי צמחוניות. באירן, אמריקה התעלמה לחלוטין מהדיכוי האכזרי של האופוזיציה, בעקבות תוצאות הבחירות המזויפות שבהן ניצחה האופוזיציה.
בתימן, בעירק, באפגניסטן והבפקיסטן, מבצעים האמריקנים חיסולים יום יומיים בניגוד ל"חוק הבינלאומי", ללא תגובה ומחאה בינלאומי של האו"מ והמועצה לזכויות אדם.
אובמה מול אוסמה: סיכומים והערכות משמעות מותו של אוסמה בן-לאדן הוא חיזוק מעמדו של אובמה, ולא מעבר לזה. חיזוק פוליטי אישי של הנשיא, וחיזוק מוראלי לעם האמריקני לאחר רצף כשלונות מדיניים, צבאיים וכלכליים.
מותו של בן-לאדן לא ישנה לטובה את מעמדה של ארה"ב באפגניסטן, בפקיסטן, בעירק ובארצות ערב נוספות, שבהן התחוללו מהפכות. אוסמה בן-לאדן, סמל הג'יהאד המוסלמי הגלובלי, אומנם מת, אבל הטרור האיסלאמי חיי וימשיך לפעול בעוצמה נגד המערב כנקמה. רוב מנהיגי העולם יצאו בהודעות דרמטיות של ניצחון היסטורי גדול, בעקבות חיסולו של בן-לאדן. כולם אמרו שמעתה העולם יהיה מקום בטוח לחיות בו.
לא רחוק היום שכל מנהיגי המערב, כולל אובמה, יאלצו להודות בכשלון התחזיות האופטימיות שלהם. הטרור האיסלאמי יחזור לפעילות. הטרור האיסלאמי, מורכב מקבוצות מקומיות עצמאיות הפועלות בשטחן, ולא תלויות וקשורות למפקדה עליונה של בן-לאדן. קבוצות אלה ימשיכו לפעול באפריקה, בחצי אי ערב, בעירק, ובאירופה. בנוסף לקבוצות טרור מאורגנות, ישנם גם קבוצות של בודדים שימשיכו לפעול.
ארגון אל-קאידה לא יעלם, בעקבות מותו של בן-לאדן, כשם שהטליבאן, החמאס, החיזבאללה ושאר הארגונים המפוזרים בעולם המוסלמי ימשיכו להתקיים ולפעול לנקמה ביתר עוצמה. אוסמה מת אבל נאמניו ממשיכים לחיות באירופה, באסיה, באפריקה ובאמריקה.
ה"חוק הבינלאומי", הטרור המוסלמי, והשמאל הישראלי - מסקנות ה"חוק הבינלאומי" בבסיסו הוא קטלוג משפטי ששואף לקיום עולם אידיאלי שבחלקו הוא חלום וירטואלי. ה"חוק הבינלאומי" הוא גמיש ונתון לפרשנות אינטרסנטית של בעלי הכח הצבאי והמדיני.
באפגניסטן, בעירק, בפקיסטן, בתימן, בסעודיה, בסוריה ובמדינות נוספות באסיה ובאפריקה לא קיים ולא מופעל ה"חוק הבינלאומי". ה"חוק הבינלאומי" זוכה לפרשנויות מאוד סלקטיביות של גמישות, במועצת הביטחון, בבית הדין הבינלאומי בהאג, במועצת האו"ם לזכויות אדם. פרשנויות הנוגדות את ה"חוק הבינלאומי". אלה הן עובדות החיים.
רק מישראל תובעים לקיים את ה"חוק הבינלאומי" כלשונו התיאורטי. רק את ישראל מאשימים, ב"
פשעי מלחמה", כאשר היא נלחמת על קיומה, נגד הטרור הפלשתיני והאיסלאמי. הגיע הזמן שהשמאל הקיצוני והאנרכיסטי בישראל, יפסיק את פעולותו ההרסנית נגד המדינה ונגד צה"ל, בסיסמה "למען השלום" ולמען קיומו של ה"חוק הבינלאומי" הסלקטיבי, לטובת הפלשתינים ונגד זכות ישראל להתגוננות מפני הטרור.
הגיע הזמן לתבוע מ"
שלום עכשיו" להפסיק להיות סיירת המלשינים של דווחים לארגונים זרים, המדברים "בשם" ה"חוק הבינלאומי" וכספקי מידע לוועדת גולדסטון.
