אנחנו הצעירים, משום מה, נוטים להתרחק כמו מאש מהתעמקות בנושא ה"זקן" והרחוק כל-כך מאיתנו, של מדיניות היציאה לפנסיה בישראל. את מי לעזאזל זה מעניין כשאנחנו בקושי יודעים אם נשרוד כאן עד לשנה הבאה? אז זהו, שזה נושא לוהט וסופר-חשוב, הוא פשוט לא משווק ולא עטוף בצלופן הנכון. שתדעו שיבשת אירופה ששרדה בצמרת הכלכלה העולמית מאות שנים, עומדת ממש בקרוב מאוד לקרוס כלכלית דווקא בגלל הנושא הפשוט הקטן הזה - מדיניות ותכנון שוק הפנסיה והגמלאות.
פטנט הפירמידה המקסים הזה, "גמלאות", הוא אחת היצירות האנושיות הגדולות בהיסטוריה. הפטנט הזה מאפשר לחברים בקבוצה לעבוד בשנות הפריון והאון שלהם עד להגיעם לגיל בו הם כבר עייפים ורוצים לחיות במנוחה וליהנות מיתרת חייהם - ואת זה מאפשר להם הדור החדש בעל האון, העובד ומפמפם את הכסף לקופה המשותפת כדי לאפשר לקודמיו את הפינוק הזה.
אבל במקומות שונים באירופה למשל, מזה שלושים שנה כמעט לא נולדים ילדים, אנשים דואגים רק לכאן ולעכשיו - התוצאה היא שכמות הגמלאים הפורשת לפנסיה (ומאריכה יותר ימים בגלל השיפור ברפואה וכדומה) גדולה בהרבה מכמות הצעירים הנכנסים לשוק העבודה. פשוט אין יותר כסף לממן את הגמלאים, ועל זה אמרו חכמינו: מי שלא טרח בערב שבת - מה יאכל בשבת?
אז מה קורה כאן אצלנו בעניין הזה? בימים אלו מכונסת ועדה ציבורית שמינה ראש הממשלה, הבוחנת את האפשרות להעלות את גיל הפרישה לנשים מגיל 62 ל-64. ביוזמת מרכז מהות, גובש לאחרונה נייר עמדה מרתק שהוגש לוועדה. המסמך מפרט את עמדת הפורום לעידוד כוח עבודה רב-גילאי ופורום נשים לתקציב הוגן בנושא העלאת גיל הפרישה לנשים.
הדגש במסמך הוא על הבעייתיות בהעלאת גיל הפרישה לנשים בשעה שבהגיע מרביתן לגילים 60-40 הן נפלטות ממקומות עבודה או מתקיימות בשולי שוק התעסוקה שנים רבות לפני גיל הפרישה הקבוע בחוק. ההצעה הממשלתית להרחקת גיל הפרישה משמעה הרחקת העוגן הסוציאלי היחיד המחכה לאותן נשים לאחר שנים של חיים בעוני.
ואולם, לדעתי אין שום בסיס לאבחנה המגדרית בנושא מדיניות הפנסיה, משום שכל המדיניות הקיימת כרגע הומצאה על-ידי הקומוניסטים של המאה הקודמת, וזה פשוט לא מתאים לנו בכלל בעידן המודרני.
כל צורת החשיבה, לפיה זכאי כיום אדם לפרוש לגמלאות, היא מיושנת וצריך לשנותה מהיסוד - כלומר, לא להשתמש בפורמולה הנוכחית תוך שיפוץ שלה, אלא לחשוב מחדש על הדרך ההוגנת והנכונה לאפשר לאזרחים לפרוש בגיל מתאים לגמלאות. להלן מספר הנחות יסוד שהייתי משתיתה עליהן מודל חדש כזה:
- במודל המוצע על-ידי אין להבחין כלל בין גבר לאישה; גיל פרישה לא צריך להיות מגדרי אלא אינדיבידואלי; כל אדם הוא משהו אחר ואין סיבה לגזור נוהל לפי מגדר דווקא - למה לא לפי גובה, מוצא וכדומה?
- הזכות לצאת לגמלאות צריכה להיות בעידן המודרני פונקציה של X שנות עבודה שאדם עבד ותרם למשק. למה הבסיס צריך להיות כזה? כי זה יוצר מנגנון שוויוני וגם מתגמל אוכלוסיות רבות שיוצאות לעבוד כבר בגיל 13-12 וכיום אין לזה שום ביטוי - גם אם נכנסת לשוק העבודה בגיל 14 וגם אם בגיל 29 (כי טיילת בחו"ל/למדת) גיל הפרישה הוא אותו דבר. אני למשל יצאתי לעבוד כבר בגיל 15 בתיכון בשליש משרה קבועה ושילמתי ביטוח לאומי מאז, אז למה שהמדינה לא תאפשר לי לפרוש מוקדם יותר?
- פונקציה נוספת בחישוב זמן יציאה לפנסיה צריכה להיות הרצון האישי של האזרח/ית - למה לא לאפשר שלושה מסלולי פרישה גמישים, כך כל אדם יוכל לבחור אם להמשיך, לחדול וכדומה, בקורלציה לכללי מקום העבודה שלו; כך גם למעסיקים תהיה אופציה לקבוע במועד ההתקשרות הראשונית עם העובד/ת מההתחלה אלו מודלים חלים אצלם.
- חישוב שנות הורות לצורך תגמול לפנסיה - כדי למנוע מה שקורה באירופה (תת-ילודה שתביא לקריסת מערך הפנסיה בקרוב), יש לברר מי בעצם משלם לגמלאים את הפנסיה? זה כסף שהדור הצעיר העובד נותן במיסים - כלומר, זה מבנה אחריות חברתית; הדור הצעיר תומך בדור המבוגר וכך הלאה בשרשרת אחריות - אך זו תקרוס אם לא יהיה דור צעיר עובד; לכן יש חשיבות כלכלית לילודה ועל כך צריך לתגמל את שני ההורים בחישוב זכאותם לפנסיה; כך תישמר החירות של אינדיבידואל לא להביא ילדים בכלל ולדעת שייאלץ לעבוד יותר שנים, לעומת הורים שהשקיעו שנים בגידול הדור הבא ויקבלו על כך בונוס של כמה שנים בחישוב.
- הפונקציה הבריאותית - יש צורך להפוך את תחום הפרישה המוקדמת מסיבה בריאותית לרחב ומדויק יותר, כדי לאפשר לציבור שאינו מסוגל לעבוד מסיבה בריאותית, לגמלאי המקבל בסיס כלכלי למחייתו בקיצבה אך יכול לעסוק בדברים אחרים קלים לפי יכולתו מבלי שירדפו אותו.
- עידוד האזרחים לא להיתמך בקצבאות - פרמטר מעניין הוא, לתגמל אזרחים בחישוב מועד זכאותם ליציאה לפנסיה, לפי הניצול שניצלו את מערך הביטוח הלאומי בשנות פריונם; ככל שאזרח עובד נמנע מקבלת אבטלה/הבטחת הכנסה/פשיטות רגל וכדומה - כך יתוגמל ביותר חודשי פנסיה ויוכל לפרוש מוקדם יותר, או להמשיך לעבוד ולהמיר זאת בכסף שיתווסף לקצבתו.
- הפסקת הפנסיות הנצברות - הרחק מעין הציבור ישנה בישראל כרגע ממש קבוצה של 250,000 איש להערכתי, המכניסים לחשבון הבנק שלהם גם משכורת כעובד רגיל וגם מספר פנסיות ממקורות שונים שמוצא כולן הוא קופת המדינה. אני מכירה כמה כאלה שיצאו עם פנסיה מהצבא בגיל 45, עבדו כמה שנים בעיריית ירושלים, עזבו בגיל 53 למכרז בכיר במשרד ממשלתי תוך שהם מקבלים פנסיה של עשרות אלפי שקלים גם מהעירייה וגם שכר של עשרות אלפים מהמשרד הממשלתי. חייבים להפסיק את גניבת כספי הציבור הזאת.
