מקצוע: גדעון לוי; תפוקה: כלום!

גדעון לוי הוא מושג. מושג נפסד ועלוב, אבל מושג. כל שרשרת נבחנת על-פי החוליה החלשה שבה ולכן כל התקשורת הישראלית אינה אלא גדעון לוי אחד מסכן. אני לא מאמין שמישהו לוקח את גדעון לוי ברצינות, אפילו לא הוא עצמו, אבל מוכרחים להודות שצריך כישרון לא מבוטל בשביל להתפרנס במשך שנים מכלום. אין לו חומר גלם באמתחתו ממנו יוכל לייצר משהו, כולו ואקום, קימחא טחינא טוחן, מסנן מים וזורה חול בעיניים. מגלומניה על ענן. יופי של פרנסה. מה שאני עושה עכשיו זה בדיוק מה שעושה גדעון לוי. כי הרי מה גדעון לוי עושה בתוך הכלום שהוא לא עושה? יושב הוא ומחלק ציונים לכל באי העולם. את הפטנט הזה הוא המציא משנודע לו שאין תפקיד כזה לבן-אנוש, אין מי שיסמיך סמכות כללית שכזאת, חובקת כל, אֱלהִימְצִ'יק בן-תמותה. יש דברים נסתרים מבינת האדם כמו למשל מה יהיה בעוד רגע, כיצד יתפתח מהלך כלשהו, מה טיבה של מגמה, לאן נושב לו הרוח או מה צופן בחובו המחר. דעת נבון אכולה ספקות ונמנעת מלהכריע בסוגיות כאלה שרק ליושב במרומים יש ידיעה עליהן. בתוך חידת החיים הזו, הבלתי מאוישת מן הטבע, מצא לו גדעון לוי את החלל הנוח לעשותו קתדרה. הבלים, כידוע, ניתן לקושש לרוב וזה מה שהוא עושה - מקושש לאלומות, מערֵם ערימות, מאגד אגודות הבלים ומשלח לאוויר העולם שטות אחר כסילות, אווילות אחר רעוּת-רוח שעיקרן כלום. רִיק. זה לא עולה כסף, אין אחריות, אין תוקף, בלי תקן ובלי כלל. סתם. ובכל זאת, למרות שאותיותיו פורחות באוויר כשאר הזיהומים המיותרים, הרי שהשפעתן השלילית מצטברת לרעה חולה ומזיקה. זו התוצרת בתוצאת הכלום. היזק שכולו רוע צרוף. אולי אין לו אפילו כוונה להרע, אבל זה מה שיוצא מטחנת רוח שאין לה מה לטחון. השיטה מאוד פשוטה. נגד המורָד. זה לא מחייב לטפס על התלוּל. מספיק לעמוד מן הצד ולגחך על נוכחי המדרון. קיביצער! יש כמובן כאלה הנכנעים לכוח הכבידה שהמדרון כופה עליהם והם מתרסקים בתחתיתו, והרי לו שורת מחץ. פַּאנץ'-ליין! אין הגינות בצליפות הללו, אין כבוד, אין שכל, אבל גם אין רחמים ואין חסד ולא חמלה. לב אבן בתוך בועה מגינה. מין מקצוע שכזה. משלח לשון. נגיף.