היום בערב אנו הולכים לציין את יום הזיכרון, הערב חלקנו נלך לטקסים בשביל לציין זאת, לטקסים של העירייה, שחלקם יהיו בתשלום. חלק מהעירייות החליטו להפריט את יום הזיכרון ולעשות אותו על-ידי חברת הפקה פרטית(שכמובן גובה כסף) והעירייות החליטו לגבות את הכסף הזה מאלו אשר משתתפים בטקס, מהמשפחות השקולות, מחיילי צה"ל, מאותם החברים בצבא שחברם נפל בעת מילוי תפקידו, מכולם.
אותם הגיבורים שאנחנו כאן בזכותם, גיבורים שבלעדייהם מדינת ישראל לא הייתה קיימת, מלוחמי המחתרות ועד לחללי צה"ל, מעולי הגרדום ועד הרוגי המלחמה, משלמה בן יוסף ו
יאיר שטרן עד ליוסף מועדי ורועי קליין, כולם היו שם בשבילנו, כולם ידעו להלחם בשבילנו, בשביל המולדת, חלקם הקריבו את חייהם כי הם ידעו שככה הם יצילו את חבריהם, כולם היו גיבורים, לכל אלו אנו חייבים את היום הזה (ולא רק אותו), לכל אלו אנו חייבים את הזיכרון, את הזיכרון על פועלם, את הזיכרון על מותם.
זוהי חוצפה ממדרגה ראשונה שאותן העירייות גובות תשלום על הזיכרון, שאותן העירייות, האומנים וחברות ההפקה גוזרות קופון על הגב של אותם האנשים,אותם הגיבורים שנלחמו על המולדת, שנפלו בשבילנו, שאיבדו את חייהם ואת משפחתם בשביל מדינת ישראל.
לעירייות ולחברות ההפקה אין בעלות על הזיכרון, אין להן זכות לשווק ולמכור את יום הזיכרון כאילו זה עוד מוצר בחנות, כאילו שזה פלאפון או מחשב נייד, כאילו שזאת הופעת תאיטרון , כאילו שזאת הצגה - זה לא!זה זיכרון, זיכרון כואב של כל העם, זיכרון על אנשים, חלקם צעירים - חלקם ילדים - חלקם מבוגרים - חלקם הורים, בעלי אמא ואבא ולפעמים גם בעלי ילדים, אבל כולם גיבורים, גיבורים, לא מוצרים.
מה אותה אלמנה, אלמן, יתום - אותה משפחה שקולה צריכה לחשוב? מה היא צריכה להרגיש? שזהו היחס, אחרי ההקרבה של בן המשפחה,אחרי אותו המוות,אותה הנפילה אפילו על הזיכרון השתלטו וגובים עליו תשלום? - שלאף אחד כבר לא אכפת, חוץ מהעובדה שאפשר לגזור קופון? שאפשר לעשות כסף על גב בן המשפחה?שהמוות שלו היה סתם,בכדי שכמה אומנים וחברות הפקה יוכלו לגבות עליו כסף? ומה עם אותה המשפחה השקולה,האם גם היא צריכה לשלם על הכניסה? האם גם היא צריכה לשלם על הזיכרון של המשפחה?
האם איבדנו כל צלם אנוש?, האם שכחנו מה המשמעות של היום הזה? יש לנו רק דרך אחת להלחם בתופעה הזאת, הדרך היחידה היא לא לבוא לביזיון הזה, לטקסים שבתשלום, להעביר מסר ברור, יום הזיכרון הוא לא למחירה, אין לכם (חברות ההפקה, האומנים והעירייות) בעלות על הזיכרון, הוא שייך לכולנו ואסור למכור אותו.
אסכם ואומר, שדווקא ביום הזה, יום של אחדות, יום של זכר הנפולים, יום עצוב אך גם יום שמראה לנו את היופי שבאדם, את אלו שהקריבו הכל בשביל שלנו תהיה מדינה ולפעמים גם בשביל שחבריהם שלהם יחיו,דווקא ביום הזה אנו עדים לכיעור הכי נוראי שיכול להיות באדם, לתופעה הכי מגעילה שיכולה להיות.
כולי תקווה שבשנה הבאה התופעה המכוערת הזאת לא תחזור על עצמה, כולי תקווה שבשנה הבאה טקסי יום הזיכרון יהיו בחינם כמו שהם אמורים להיות,שעירייות יבינו זאת, יבינו שלאף אחד אין בעלות על הזיכרון.
