יובל הראל, השריונר, נהרג במלחמת לבנון הראשונה ביום רביעי 8 ביוני 1982. הוריו, מרים ויחזקאל התגוררו בשכונת תלפיות בירושלים. באותה שכונה התגוררה משפחת הראל נוספת וגם להם בן בשם יובל. יובל השני שירת בגרעין נח"ל בקיבוץ לוחמי הגטאות, התגייס ונלחם אף הוא במלחמה. ביום חמישי 9 ביוני 1982, קיבלו הוריו של יובל השריונר, מרים ויחזקאל את בשורת האיוב, לפיה בנם נהרג במלחמה. ביום שישי התקיימה בהר הרצל הלוויתו של יובל. אלא שללוויה זו הגיעו גם חבריו לגרעין של יובל השני, בנם של משפחת הראל השניה, יוסי וחיה. החברים אמרו כי הגיעו להלוויה משום ששמעו ש"יובל הראל מירושלים" נהרג וסברו כי מדובר בחברם לגרעין. ההורים השכולים, יחזקאל ומרים, הבחינו כי בהלוויה משתתפים אנשים שאינם קשורים לבנם ותהו שמא מדובר בטעות בזיהוי החלל. לאחר בירור מהיר הסתבר כי אין טעות וכי בנם הוא ההרוג וההלוויה המשיכה במסעה. אלא שבאותו יום ו', 10 ביוני 1982, נהרג בקרבות בלבנון גם יובל השני, בנם של יוסי וחיה הראל. יוסי, אביו של יובל, ששירת באותה תקופה כקצין מודיעין, והוא הוסע לביתו מלבנון. בה בעת, לביתו בשכונת תלפיות הגיעו אנשי קצין העיר להודיע לאשתו של יוסי, חיה, את הבשורה המרה על נפילת בנה יובל. חיה סברה כי החיילים התבלבלו. היא אמרה להם שחייל בשם יובל הראל אכן נהרג, אך אין זה בנה אלא בנם של מרים ויחזקאל. היא הפנתה אותם לקצה השני של השכונה, לביתם של מרים ויחזקאל הראל. אך החיילים אמרו לה כי לא נפלה טעות וכי גם יובל הראל זה וגם יובל הראל השני, שניהם נהרגו. לאחר היוודע הבשורה, הגיעו לביתם של יוסי וחיה הראל, חבריהם, מגי ושלום באשר. בנם, ספי באשר שירת ביחד עם יובל הראל, בנם של יוסי וחיה. ספי גדל עם יובל בשכונה והשניים היו חברי נפש. למדו יחד, שיחקו, הלכו ביחד לגרעין נח"ל והתגייסו ביחד. כאשר נודע כי יובל הראל מהנח"ל נהרג, הגיעו הוריו של ספי, מגי ושלומי לבית הוריו של יובל, יוסי וחיה, כדי להיות עימם. מגי תהתה, שמא מדובר בטעות, וכי יובל, בנם של יוסי וחיה לא נהרג שהרי כיצד ייתכן שמשהו כזה יקרה וספי או מישהו אחר לא יעדכן אותם או יודיע להם? אלא שבאותו הזמן מגי ושלומי טרם קיבלו את הידיעה המרה כי גם בנם ספי נהרג עם יובל. יוסי הראל שבתפקידו הצבאי היה קצין מודיעין, היה בקשר עם קצין העיר. באותו היום קיבל את הידיעה על כך שגם ספי, חברו של בנם יובל, נהרג אך נאסר עליו לספר על כך שכן קצין העיר עדיין לא קיבל אישור להודיע למשפחה. כך ישבו הוריו של ספי, מגי ושלומי באשר, בביתם של חבריהם השכולים, יוסי וחיה הראל, כשכל הנוכחים יודעים שבנם ספי בין ההרוגים אך איש אינו רשאי לספר להם. ליבו של יוסי הראל דאב בראותו כיצד הוריו של ספי משתדלים לעודדו, בשעה שהם אינם יודעים את אשר הוא כבר ידע, שגם בנם בין הנופלים. ביום ראשון הייתה אמורה להתקיים הלוויתו של יובל, ובאותו הבוקר פרסם העיתון "דבר" כי גם ספי נפל בקרב. בשעה 8:30 קיבל קצין העיר את ההודעה הרשמית על נפילתו של ספי וניתן האישור למסור להוריו את הבשורה המרה. יוסי הראל סיפר כי באותו בוקר התקשר אליו קצין העיר ואמר לו שהוא מתקשה להשיג את הוריו של ספי, מגי ושלומי. "אמרתי לו שבשעה 11:00 צריכה להתחיל ההלוויה של בני, יובל, והם לבטח יהיו שם, והוא יוכל לבשר להם". בהלוויה ניגש קצין העיר ליוסי הראל וביקשו להצביע על הוריו של ספי. קצין העיר פנה אל מגי ושלומי וביקש לשוחח עימם בצד. שם התבשרו על נפילת בנם. "את הזעקות שנשמעו שם אני לא אשכח לעולם" אומר יוסי. מגי ושלומי לא הסכימו לנסוע לביתם והתעקשו להישאר בהלוויה ולהישאר עם יוסי וחיה. בהלוויה הלכו ההורים השכולים, הראל ובאשר, חבוקים. בסוף הלוויה עמדה מגי, האם השכולה הטריה, מול הקהל ו"הזמינה" את המלווים להלוויית בנה למחרת. באותו יום ארור שבו נקבר יובל הראל התקיימו בהר הרצל לא פחות מ - 16 לוויות. במהלך ההלוויה ניגשה מגי באשר לאחראי וביקשה ממנו "לדלג" על קבר אחד, זה שליד יובל, ולהשאירו פנוי עבור בנה. למחרת התקיימה הלוויתו של ספי, והוא נקבר ליד חברו - יובל. "היו לא פחות המונים מאשר בלוויה של יובל" אומר יוסי. כשנה לאחר מכן, צלצל הטלפון בביתו של יוסי הראל. הדובר הזדהה בשם אבי הראל. השניים לא הכירו אחד את השני. אבי סיפר ליוסי כי יש לו שני בנים וכי התרגש מסיפורו של בנם והחליט שאם ייוולד לו בן נוסף, יקרא לו בשם יובל. אבי הראל הוסיף כי בן נולד לו וכי הוא מבקש להזמין את האב השכול, יוסי, לבריתו של הבן הנולד ולשמש סנדקו בברית. יוסי הראל הגיע לברית ואף שימש סנדקו של יובל הראל, התינוק החדש. אחיה של האם היולדת, היה דן סממה, אז שליח המגבית בלונדון. הוא נפעם כשראה את יוסי המחזיק בחיקו את יובל הראל התינוק. דן פנה לעמיתו, שליח נוסף של המגבית - יאיר רוזנבלום וזה הלחין לחן, שליח נוסף, - עמנואל צבר כתב מילים לשיר שייקרא - ברית דמים.