"עצמאות חברתית"

אחד הנושאים החברתיים המטרידים ביותר הוא האופן בו המדינה מתייחסת לניצולי השואה, שהם לא רק הסמל של המדינה היהודית, אלא גם המהות של הקמת המדינה. בצורה מחפירה, יש לומר, המדינה שכחה את החשיבות של השואה והיא שוללת מניצולי השואה את היכולת לחיות בכבוד. מדינת ישראל, שמקבלת תשלומים מגרמניה עבור אותם ניצולי שואה שעדיין נשארו בחיים, אינה מעבירה לניצולים את הכספים שמגיעים להם, ואינה דואגת לכך שאנשים אלה יוכלו להתקיים ולחיות בכבוד. מי האמין שבמדינת ישראל נגיע למצב כזה שלניצולי שואה אין כסף לקנות תרופות, אין עזרה סיעודית בסיסית, ושניצולים מעטים אלה יאלצו להישאר כלואים בביתם בגלל מחסור ועוני? ניצולי השואה בישראל הפכו להיות בני ערובה של מנהיגים נהנתנים, שבמקום לדאוג לאלה שבדמם נבנתה המדינה, עושים רק למען ביתם ומשפחתם. "לתפארת מדינת ישראל"!

העוני והפערים החברתיים, למרבה הצער, מובילים גם ליחס מתעלל כלפי החלשים והנזקקים, שבהם רואות המדינה והחברה הישראלית המטריאליסטית נטל. די לבקר בוועדות הביטוח הלאומי ולשמוע סיפורים של אנשים חולים שעברו התעללות בוועדות אלה, כדי להבין שמשהו רע מאוד קורה במדינה שלנו. המדינה מתעללת בצורה קשה גם בחולי הנפש, כאשר מבדיקות עולה תמונה חמורה, שבתי החולים לחולי-נפש מוזנחים, ושהחולים זוכים לתנאים בלתי-אנושיים. הזקנים בישראל גם הם זוכים למנה של יחס מתעלל, כאשר מעבר לעוני שבו הם חיים עד היום לא קיים פה ביטוח סעודי, ולכן זקנים סיעודיים שאין להם אמצעים הופכים לנטל על המשפחות שלהם או נזרקים לרחוב. "לתפארת מדינת ישראל"!

האבות של החזון הציוני חשבו שהערבות ההדדית היא המפתח לקיומה של המדינה היהודית בציון, אבל היום הערבות הזאת כבר לא קיימת, ונוצרת פה חברה מנוכרת, שבה אנשים עושים רק למען ביתם. הערבות ההדדית עבור אבות הציונות הייתה לא רק בתפישה הלאומית שהובילה מיליוני יהודים מהגולה לישראל, אלא גם בצניעות של האנשים שהיו מוכנים להסתפק בחיים צנועים, וחלקו את מה שהיה להם עם אחרים. היום, לעומת זאת, העושר נמצא בידי מעטים בחברה הישראלית, בעוד שאר האזרחים נאבקים להתקיים, וחלקם אינם מצליחים להגיע אפילו לרמת חיים בסיסית. בעוד הטייקונים במדינת ישראל הולכים ומתעשרים, מעמד הביניים הולך ונמחק, והעוני הולך וגדל. דוחות שכר, דוחות עוני ופרסום של נתונים סטטיסטיים אחרים מעידים על התופעה ומתריעים מפני הקרעים החברתיים שיוצרים הפערים, אבל לא נעשה מספיק כדי להתמודד עם התופעה. במקום פעולה אגרסיבית שתתקן את המצב, ממשלות ישראל מטילות עוד נטל על מעמד הביניים, מאפשרות לבודדים בחברה הישראלית להתעשר על-חשבון החברה כולה, וממשיכות להפריט את המערכות הציבוריות שאמורות היו להבטיח שוויון בסיסי בין האזרחים. "לתפארת מדינת ישראל"!

אחד מעקרונות הבסיס שהנחו את היהדות בכלל ואת התנועה הציונית על כל גווניה בפרט, היה עיקרון העזרה לחלשים ולנזקקים. מקימי המדינה מכל הזרמים הפוליטיים שמו בראש סדר העדיפויות שלהם את עיקרון העזרה לנזקקים, ולכן ישראל הוקמה כמדינת רווחה שאמורה הייתה לעזור לחלשים, ולאפשר להם לצאת מהעוני שבו הם נמצאים. תנועת העבודה בהנהגת בן-גוריון, אך לא פחות מכך ז'בוטינסקי ותנועות הימין, הובילו חזון של מדינה המבוססת על שילוב בין ערכים יהודיים של צדק חברתי, לערכים סוציאל-דמוקרטיים של שוויון, שהיום כבר נשכחו. במדינת ישראל של 2011 יש למעלה ממיליון וחצי אנשים שחיים מתחת לקו העוני, כשכמעט 50 אחוז מהאנשים האלה הם אנשים עובדים. מתוך המספר הזה מספר הילדים העניים מגיע למספר עצום של 760,000, והעדויות על ילדים רעבים מתעצמות. "לתפארת מדינת ישראל"!

התופעות הללו הן לא הכל, ובמקביל לכל השינויים הרעים האלה, שפוגעים בעיקר באוכלוסיות החלשות ובמעמד הביניים, ישנה גם תופעה של עשיית רווח כלכלי על-חשבון גב הציבור בדרכים יצירתיות חדשות. גביית תשלום עבור חניה בבתי חולים היא דוגמה קלאסית לעושק שנמצא בכל פינה בציבוריות הישראלית, כאשר במקום לחשוב על דרכים לעזור לאנשים שנמצאים במצוקה בבית החולים, המדינה מוצאת דרכים יצירתיות להעניש אותם וגובה מהם תשלום מופקע על חניה. באותו אופן, השלטון העירוני משתלט על השטחים הציבוריים וקובע כללי חניה דרקוניים, שפוגעים בכל האזרחים ובעיקר מקשים על חייהם. העושק הזה הגיע לשיאו כאשר נראה שגם על טקסים לאומיים מתכוונת המדינה להתחיל לגבות כספים מהאזרחים.

החזון של מקימי המדינה היה בהחלט חזון של מדינה שבה הצדק החברתי והכבוד ההדדי הם ערך עליון, ולכן דווקא היום, ביום העצמאות, צריך להזכיר ולהילחם בחורמה על החזון הזה. העצמאות שלנו כעם תלויה לא רק בשמירה על קיומה של המדינה, אלא גם בשמירה על אופייה של המדינה. על כן, התירוצים לכל העוולות האלה שמתרחשות במדינת היהודים לא צריכים להיות מקובלים על-אף אחד מהאזרחים החיים פה, כי הם מהווים סטייה מהחזון היהודי של אבותינו ומהחזון הציוני. הסבים והסבתות שלנו הגיעו לפה בגלל הרצון ליצור חברה צודקת, שבה הנינים שלהם יוכלו לחיות ולהתקיים בכבוד, ותפקידנו עכשיו הוא להילחם בנחישות כדי להגשים את החזון הזה ולבנות בארץ חברת מופת למען ילדינו. יום עצמאות שמח של שינוי ומאבק חברתי, למדינת ישראל.

בד בבד עם תחלואות העוני והעושק של הציבור, בשנים האחרונות אנו עדים להשחתה הולכת וגוברת של המערכת הציבורית, כאשר מספר גדול של אנשים מהביורוקרטיה והמנהיגות הציבורית נתפסים במעשי שחיתות חמורים. שורת העבריינים הפוליטיים בארץ הולכת ומתארכת כאשר ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט הועמד לדין במספר עבירות, שר האוצר לשעבר אברהם הירשזון הורשע ויושב בכלא, הנשיא לשעבר משה קצב הורשע בעבירות מין ובקרוב יישלח לשבע שנות מאסר, וחשדות עדיין עומדים נגד אנשי ציבור רבים אחרים. בנוסף לשחיתות הפוליטית, ניתן לראות גם עלייה ברמת השחיתות של הביורוקרטיה, כאשר פרשת הולילנד ופרשת השחיתות ברשות המיסים חושפות תמונה קשה של שחיתות בביורוקרטיה הישראלית. "לתפארת מדינת ישראל"!

החברה הישראלית גם הפכה להיות הרבה פחות סובלנית כלפי המיעוטים שחיים במדינה, ומעבר לשנאה הגועשת בציבור גם המדינה פועלת באגרסיביות כלפי המיעוטים. שנאת הזרים מופנית לא רק כלפי המיעוט הערבי, שאיתו ישראל נמצאת בסכסוך, אלא גם כלפי מיעוטים אחרים שאיתם אין לנו סכסוך. שנאת הזרים שהתפרצה פה לאחרונה נגד עובדים זרים שמובאים לארץ כדי לטפל בהורינו המתבגרים, היא דוגמה אחת לגזענות שגועשת בישראל. שנאה זו שמלווה בשמות גנאי לזרים, נוגדת לחלוטין את עקרונות הציונות העובדת, שפעלה למען זכויות עובדים אוניברסליים, וראתה את השמירה על זכויות העובדים כערך עליון. היחס הזה כלפי הגר נוגד לחלוטין גם את התפישה היהודית, שקבעה כללים ברורים לכיבוד הגר ולשמירה על כבודו. "לתפארת מדינת ישראל"!