בפרוץ יום העצמאות שנערך כתמיד בחסות יום הזכרון לחללי מערכות ישראל זועק מעלה עניינו של גלעד שליט. מזה כחמש שנים שעניין שביו של גלעד שליט עולה ויורד בתקשורת בגלים קצובים.
משפחת שליט המאופקת למופת עד עתה, מבינה היטב שגורם הזמן נעשה יותר ויותר קריטי בנוגע לסיכוי לראות את גלעד חי. הניסיון המר בפרשת רון ארד שציבורית מוחזק עדיין כנעדר לאחר יותר מעשרים שנה, מלווה את המשפחה, יש להניח, כצל, בכל מקום אשר תפנה. הלקח הוא שבעניני חיים אין מקום לטעויות. לכן מנסה המשפחה ועמה המנגנון המלווה את הקמפיין לשנס מותניים לקראת מאמץ מרוכז על הממשלה באמצעות דעת הקהל לקראת הישורת האחרונה בטרם יהיה מאוחר מידי.
הטקטיקה שנוקטת הממשלה בעניין לא עושה חסד עם משפחת שליט, בלשון המעטה. מצד אחד נאמר שלא ניתן לדבר יותר מידי על המהלכים לשחרורו, מצד שני אין שום יוזמה אמיתית לשחרורו, ויותר מכל נראה שמקבלי ההחלטות לא התנגדו לתפוס תנומה בשמירה על שליט. הדמיון להתנהלות הכושלת בפרשת רון ארד קרוב מידי.
הקמפיין הנוכחי אינו נועד לתמיכה ציבורית גרידא. הציבור ברובו משוכנע זה מכבר בדבר ההכרח לשחרר את שליט ויהיה מוכן גם לשלם את המחיר בעבורו. בקשר לתג המחיר - הוא לא השתנה מהותית כמעט בכל עסקת חילופי שבויים שביצעה ישראל מאז ומעולם. הקמפיין המסיבי נועד ללחוץ על הממשלה דרך הציבור לעשות מעשה, מתוך הבנה בכורח שרק דעת תמיכה ציבורית מסיבית וממוקדת תזיז את הממשלה מרבצה. הרעיון של חילופין על בסיס שוויוני היא ענין אחר: אם חפצה הממשלה לערוך שינוי במדיניות הנוהגת, הנאמרת שוב ושוב, לפיה מדינת ישראל תעשה הכל כדי לשחרר את שבוייה, עליה להצהיר את בפה מלא קבל עם ועדה. במקרה כזה על הממשלה לשחרר את שליט ולהחיל את שינוי המדיניות מיד לאחר מכן. בינתיים, היא מחויבת מוסרית לפעול כפי שפעלו כל ממשלות ישראל בעניין שחרור שבוי צה"ל.
בעניין זה אין כמובן פתרונות קלים,ועל הממשלה מתוקף תפקידה מוטלת האחריות המבצעית והמוסרית בעניין כלפי העם. לעניין זה משנה תוקף לאור הטראומה הלאומית שגרמה פרשת רון ארד. ההתנהלות הנמנעת של הממשלה בפרשת שליט כפי שבאה לידי ביטוי במציאות, עלולה להביא חלילה על משפחת שליט טרגדיה אישית, ועלינו כעם טראומה לאומית נוספת.
