בשעת לילה מאוחרת הכריזה יושב-ראש ועד עובדי הרכבת גילה אדרעי על השבתה מעכשיו לעכשיו של תעבורת הרכבות בכל המדינה. בשעה 06:00 היו אמורים עובדי הרכבת לשוב לעבודה מכוחו של צו מניעה משפטי, אך החליטו לצפצף. יש בכך יותר מכל כדי להמחיש את ההפקרות השוררת במערכת התחבורה הגדולה של ישראל.
גודשי התנועה בדרכים והלחץ הכבד ביותר על תנועת האוטובוסים בתחבורה הציבורית הם אולי הדבר הכי פחות קשה שגרמה השביתה. נוסעים שתכננו לטוס לחו"ל, וביקשו למשל לעשות את דרכם מנהריה לנתב"ג התעוררו לבוקר סיוטי, או ליתר דיוק ללילה סיוטי.
לקראת אחר-הצהריים יתחילו החיילים לשוב מבסיסיהם לשבת. צרכניה הקבועים של הרכבת ייאלצו לנסוע באוטובוסים. הגודש שייווצר על התחבורה הציבורית, אם השביתה לא תיפסק מיד, יהיה בלתי נסבל.
להכריז על שביתה בלי להכין מאות אלפי נוסעים ובכך להשפיע על חייהם של מיליונים, זה יריקה בפרצוף של כולנו. במדינה נורמלית היו מוצאים ראשי ועד עובדים חסר-אחריות ציבורית שכזה את מקומם מאחורי סורג ובריח.
