בעקבות הפרשות המסיימות את ספר ויקרא - חלק ב'

"בארץ ישראל קם העם היהודי, בה עוצבה דמותו הרוחנית, הדתית בה חי חיי קוממיות ממלכתיים, בה יצר נכסי תרבות לאומיים וכלל אנושיים והוריש לעולם את ספר הספרים...". ב-ה' אייר תש"ח התאחד העם היהודי ונציגי כל הישוב היהודי מאחורי ההצהרה זו. כיום אנחנו חיים בטירוף מערכות. מחנה דתי לאומני משוכנע שעמדותיו הפוליטיות נובעות מנאמנות לנכסי תרבות לאומיים ואילו אני וכמוני, אנשי שמאל, נראים בעיניו כלא לאומיים, שנטשו נכסי תרבות לאומית, שיצר העם בעברו והוריש לנו לדורות. ישנם לא מעט דתיים לאומיים, שירחיקו לכת וידביקו לעברנו תווית של לא יהודים. אני ורבים כמוני נושאים חזון של חברה סוציאליסטית, חזון העולה משורשינו היהודיים לצד שורשים אוניברסליים שעוצבו במרוצת הדורות. קשה לי לקבל את מה שהתגבש והתעצם בימין וגם התנחל, למרבה הכאב, בצבורים רבים בחברה הישראלית בדבר זהות טרגית בין שאיפתי לשלום וגיבוש דפוסי חברה שוויונית לבין מה שהימין מכנה בגידה בעם היהודי ונטישת כל הערכים היהודיים. אני, שסולד מחזון משיחי כוחני של ניצחון על עמים אחרים אלא חותר לשלום מתוך הידברות ופשרה, מתויג כמי ששייך למחנה חתרני. אני מתויג כמי ששיך למחנה תבוסתני בעוון כיבוד תרבותו ומאווייו של האחר החי בקרבי, כשאני מקפיד לשזור אותם עם מאוויים וערכים של תרבותי. סלידתי מחזון משיחי כוחני שואבת מחזון יהודי של שלום בין עמים, הכבוד לתרבות של עם אחר, גם אם הוא חזק או חלש, עולה ומזדקרת מפסוקים נושמים עתיד של חיים מספר הספרים - "וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ". המחנה אליו אני שייך מוצג כלא לאומי, כשזה המחנה היחידי שמבקש לפתח מנגנונים יישומיים, המתאימים למציאות של המאה העשרים ואחת לאותם ציווים סוציאליים, הפותחים את פרשת השבוע שלנו "בהר". המחנה אליו אני שייך, בתוקף היותו סוציאליסטי ויהוד, מבקש ליישם את המשנה החברתית סוציאלית של פרשת השבוע - פרשת "בהר". זה מחנה שמעוגן איתן בהוויית התרבות יהודית, והיא הנותנת תוקף להיותנו סוציאליסטים יהודים. לכן איננו מרפים ומעלים את הנושאים המצויים בפתיחת פרשת בהר על סדר היום של כנסת ישראל, ולצערי, לא בהצלחה רבה. נציגי המפלגות הדתיות, שבולמים מתוך משמעת שטייניץ את ביבי נושאים אלו לסדר היום בכנסת ישראל, הם שמועלים בציוויים הסוציאליים של היהדות, כפי שמחייב אותנו ספר הספרים. הפרשה שלנו זועקת נגד נישול אדם מביתו עקב אי יכולתו לפרוע את חובותיו. הפרשה שלנו פיתחה בספר ויקרא כ"ה מנגנון מתאים לתקופתה כדי להתמודד עם מצב "כִּי יָמוּךְ אָחִיךָ" וייאלץ להפקיד בידי הרשויות את עצמו או את ביתו ואו את שדהו. מנגנוני ההיחלצות המנוסחים בפרשת בהר מתאימים לתקופתם. היום אין כל מנגנון, שימנע מבנק או מגוף פיננסי אחר לפַנות אלפי אזרחים מבית שרכשו במיטב חסכונותיהם ונקלעו למצב, שאין ביכולתם לפרוע את חובותיהם. למרבה הצער, לא מצאנו נציגים ממפלגות, כביכול לאומיות-דתיות, עומדים בחזית של יצירת בלמים לקפיטאליזם החזירי. לא ראינו אותם עומדים לימין ההון האנושי, כשלהון הספסרי בגיבוי החוק יש היתר לפגוע בציוויים סוציאליים המנוסחים בויקרא כ"ה, ומורידים מתוך משמעת קואליציונית עוורת ומתרפסת הצעות לסדר היום, הדורשות להחזיר בית לבעליו החוקיים. הם אינם נמצאים במאבק לפתח מנגנונים המתאימים למציאות ימינו, שיתמכו ב"כִּי יָמוּךְ אָחִיךָ", שנאלץ להחזיר את ביתו לבנק. כך נותרה האמרה החוזרת ונשנית "כִּי יָמוּךְ אָחִיךָ" בפרשת בהר במיוחד בויקרא פרק כ"ה רק בספירה שמימית של לימוד ושינון. היא אינה קורמת עור וגידים בתרגומה לחוק בכנסת ישראל במאה העשרים ואחת, כי אנשים כמו דב חנין אינם מצליחים ליצור את הרוב הדרוש לכך.