זה קורה בדרך כלל בקרב הבריות, שאנשים, מבוגרים ותלמידים, במקום ללכת לחנות ולקנות או להחליף ספרים, עושים זאת בעצמם. אבל כאן מדובר בספרי היסטוריה ובשני ראשי ממשלות. ראש ממשלת ישראל
בנימין נתניהו וראש ה
ממשלה של הרשות הפלשתינית סאלם פיאד. בעצם הם לא החליפו ממש ספרים, אלא כל אחד למד ממשנתו של האחר. סלאם פיאד למד מהרצל ובן-גוריון, ואילו ביבי למד ממקראות ה"נכבה".
ראש הממשלה הפלשתיני, בגיבויו של ראש הרשות אבן מאזן, מכין את העם הפלשתיני לעצמאות. השיטה היא "דונם פה ודונם שם, רגב אחר רגב". בנייה, יצירת זהות פלשתינית, הקמת כוח שיטור פלשתיני. נכון שה"נכבה" אינה שואה והיא במידה רבה באשמת הערבים שלא זו בלבד שפתחו במלחמה אלא רובם נמלטו בשל הבטחה שצבאות ערב יכבשו את ארץ ישראל. אך יש להם לעומת זאת שטח שהוא כבוש על-ידי אחרים. העולם לא מקבל זאת. העולם בדעה כי כשם שיש ליהודים מדינה שלהם, שהאו"ם תמך בהקמתה, מגיעה לפלשתינים מדינה משלהם. בעצם, האו"ם קיבל כבר החלטה בשנת 1947 על הקמת מדינה פלשתינית. השפעתו של האו"ם כיום, היא פוליטית הסברתית מן הדרגה העליונה. מה גם שהאו"ם אף פעם לא היה "או"ם שמום", כהתבטאותו של בן-גוריון, הייתה לו השפעה. ה-ראייה -העצרת שלו החליטה על הקמת המדינה היהודית.
ישראל הרשמית שזלזלה במוסד זה, בדיוק כמו המנהיגים הערביים בשנת 1948, פתאום מזדעקת לנוכח האפשרות שהעצרת תקבל החלטה בדבר הקמת מדינת פלשתינית. זה הוא אחד השיעורים הראשיים שלמדו המנהיגים הערבים. זה לקח להם זמן, אבל בסוף למדו. בשעתו, הנהגת הציבור הערבי, בשנת 1947, בראשות ה"וועד הערבי העליון" ואיתה רוב הציבור הערבי, בארץ וקרוב לוודאי במדינות השכנות היו נגד תוכנית החלוקה. הם רצו פלשתין שלמה. בן-גוריון היה עוד קודם לכן מוכן לקבל את "תוכנית בילטמור" בדבר חלוקת הארץ וכפועל יוצא את החלטת עצרת האומות המאוחדות מספר 181 שהתקבלה ב-29 בספטמבר 1947. היו אצלנו הפלגים הימניים, בראשם הרוויזיוניסטים שהתנגדו, אבל רוב המפלגות והעם קיבלו את התוכנית. אילו הערבים היו מסכימים לכך הם היו מקבלים מדינה גדולה הרבה יותר מכפי שמוצע להם היום. אבל אז הם אמרו: לא,לא! היום - הם למדו - מאיתנו...
מדינה בדרך פעם המשימה של המוסדות הלאומיים בארץ ישראל והממשלה לאחר מכן הייתה, עשייה מצד אחד, ומצד שני - ציפייה שהערבים יעשו את המשגים ואנו נהיה סמוכים אל שולחן ההבלים והמחדלים של שכנינו. לא עוד. הפעם התהפכו היוצרות. הערבים כמעט לא צריכים לעשות הרבה אלא לסמוך על שרשרת המשגים, האסטרטגיים והטקטיים, של ממשלת ישראל, לרבות הצעקה: "אין פרטנר" או "חאמס! חמאס!".
הרשות הפלשתינית למדה יפה את תולדות הציונות המדינית. חסל סדר אינתיפאדה בגדה מבית היוצר של ה"פורשים" שלהם. ישנה משנה סדורה חדשה של "מדינה בדרך" בדיוק כמו בתקופה של מועצת העם והסוכנות היהודית. אשר להסכם עם החמאס, הם אומרים כי כמו שאתם הציונים, בעת הצורך, השלמתם עם המחתרות שמחוץ להגנה, ועם הקמת המדינה פרקתם את כול הכוחות הלא סדירים תאפשרו לנו לעשות אותו הדבר. היה אם תהיינה בחירות וחמאס ישלוט, יקרה אחת מן השתיים: או שהוא ייאלץ לשנות מדיניות כלפי ישראל, אם חפץ חיים הוא, בדיוק כמונו בפת"ח או כמו מצרים וירדן, או שהוא לא יוכל לשלוט לאורך ימים, ואז תוכלו לפתוח פה ויהיו לכם עד כמה אמצעים במחסנים שלכם. בכלל, חכו. הרי שמעתם מה שאמר ראש השב"כ היוצא,
יובל דיסקין, שהדֶבֶק בין פת"ח לבין החמאס לא יחזיק מעמד. גם אנו לא יודעים מה יהיה. מבחינתנו - הרשות הפלשתינית - או שהחמאס יסכים למדיניות שלנו, או שהוא לא יהיה שותף, או שבבחירות הוא יובס. מה בוער לכם? מה הקפיץ הזה של ביבי? אלא אם כן זאת עוד עילה מבית היוצר של הסירובניק ביבי. "ביבי הלא! לא!", בדיוק כמו שאנו היינו בשנות השלושים והארבעים במאה שעברה ואנו כבר בלענו מאז הרבה כובעים בגלל זה.
לישוב היהודי בארץ ישראל הייתה המגבית היהודית המאוחדת והקהילה היהודית באמריקה ולפלשתינים יש תרומות מצד מדינות ערב, מעין "מגבית ערבית מאוחדת" לבניית שיכונים, מפעלי תרבות וספורט, וגם עזרה מן העולם המערבי כפרס על התנהגות טובה, ולא אלימה. אם אתם מאיימים עלינו הפלשתינים שלא תעבירו את הכסף שמגיע לנו, זה לא יעזור לכם. העולם לא ייתן יד לכך, ואתם יודעים מי עוד? היצואנים שלכם. בינתיים שליחי המגביות שלנו יודיעו בקטר, בריאד, בקהיר ובביירות, שישראל שודדת את כספי האחים האומללים. גם את זה למדנו. עדיין אין לנו ה"בונדס", אבל יהיה, במיוחד אם נמצא "אישיות" מתאימה לנהל את המפעל. ועוד משהו, "אוף דה רקורד"
חאלד משעל ביקש מן הספרייה להשאיל לו את ספרו של הרצל "אלטנוילנד". אם שמתם לב גם הוא מדבר פחות. הוא קורא. אמרו שאולי גם אצלו, או אצל עמיתיו, מכרסם הרהור שמכיוון שאת היהודים אי-אפשר לזרוק לים, חשוב שגם את העזתים לא יזרקו לשם. כמו שאתם הישראלים לא עושים טובה לפלשתינים אלא לעצמכם, אולי גם הם הגיעו למסקנה שהם עושים טובה לעצמם. כאשר הפלשתינים ייצאו בתהלוכות בשבוע הבא לציון יום ה"נכבא", זה לא יהיה שיעור שלמדו מכיכר א-תחריר בקהיר. שם בכלל המצב לא ורוד. הם למדו זאת ממקור הרבה יותר מוקדם, מן ההפגנות של אנשי היישוב שהניפו כרזות "מדינה יהודית - עלייה חופשית", ביישוב מאורגן היטב, עם תשתית שלטונית.
ה"מרמרה" היא ה"אקסודוס" של הפלשתינים אשר למצור על עזה והמשטים לעזה. פיאד, אבו מאזן ומשעל - כולם ביחד, יכולים לומר משהו כזה: אתם הישראלים שכחתם את ההעפלה. אנו אומנם לא מביאים מעפילים לעזה, אלא מביאים מזון. אבל הערך המוסף של מבצע ההעפלה שלכם, כמו הערך המוסף של המשטים לעזה - הוא בחשיפה. מה שאתם עשיתם עם האוניה "יציאת אירופה" - אנו עשינו ב"מרמרה". אז, עיני העולם היו נשואות לאותם מראות כאשר החיילים של הכובש הבריטי נאבקו וגם גרמו להרג של אנשים, ניצולי שואה. כתוצאה מזה לא רק נוצרה הגדה, ובין היתר גם ספר וגם סרט מאוד מפורסמים, אלא קמה מערכה מדינית נגד הבריטים הכובשים. דווקא באותם מקרים שהבריטים גילו תקיפות יתרה, כמו במקרה של "אקסודוס", היישוב היהודי ניצל זאת היטב. בעולם החופשי ובעיקר בארה"ב קמה צעקה גדולה נגד הבריטים ודרישה לאפשר עלייה. העולם ובעיקר ארה"ב לחצו על ממשלת בריטניה שתפתח את השערים. היא לא פתחה אותם ליהודים אלא פתחה אותם בסופו של דבר לכוחותיה שלה שעזבו את ארץ ישראל.
אם רוצים עוד פרטים - בבקשה. להזכירכם - הישראלים - הפל"ים דאג ש"אקסודוס" לא תהיה קלה להשתלטות על-ידי הבריטים. על דפנות הספינה הותקנו גדרי תיל. הוכנו זרנוקים להמטרת מים בעוצמה וגם מתקנים להתזת שמן. נשק חם לא היה על האוניה. אבל היה נשק "קר" כמו תפוחי אדמה גדולים שאם הם פוגעים בראש הם עלולים לגרום גם למוות, והיו גם יתדות ברזל. המעפילים נאבקו בחיילים וכתוצאה מהשלכת חפצים עליהם, כמו האבנים שמטילים נערים פלשתינים עליכם, החיילים הבריטים פתחו באש. שלושה מעפילים נהרגו, וגם הקצין הראשון ועשרות נפצעו. כל זאת מן הסתם הבאתם בחשבון. הייתה לכם תחנת שידור על האוניה ושידרתם מלב ים כדי להגביר את התעמולה. והצלחתם. המעפילים אומנם לא הורדו על החוף, אבל העולם היה אתכם והישוב היהודי ניצב מאחוריכם. ניצחתם גם במערכת ההסברה ובסופו של דבר גם בעלייה חופשית למדינה יהודית.
מבחינתנו, הפלשתינים, ה"מרמרה" שלנו היא ה"אקסודוס" שלכם, ואם אתם רוצים לומר "להבדיל" - ניחא. אנשי השייטת שלכם השתלטו על האוניה, ואין זה משנה מי גרם להרוגים - הטורקים או לוחמי
חיל הים. העיקר שכל המראות גרמו לפרסום אדיר בכל העולם. בדיוק מה שפרשת "אקסודוס" עשתה בשעתה לטובתכם, פרשת "מרמרה" עשתה עכשיו לטובתנו. למדנו מכם. ההבדל הוא שאז לא הייתה טלוויזיה, לא אינטרנט, לא האייפון. היום יש.
ועוד פרט חשוב, שעל המסביר הראשי שלכם, ביבי, להביא בחשבון. הוא יודע יפה מאוד שבהסברה אין השוואה מדוקדקת. לא עוסקים בדָקויות. יש שחור ויש לבן. המעפילים, כאמור, היו שרידי שואה. הם היו בין היתר כלואים בגטאות. עזה היא לא גטו לודז' או גטו וילנה, אבל היא כמו גטו "סווטו" ליד יוהנסבורג. יותר מזה - היא נצורה. המדיה בימינו היא צהובה ואדומה. המצלמה אוהבת מצור, מצוקה, זעקות, מאבק החלש נגד החזק, גולית מול דוד.
בקטע מוסגר אציין כי בשעתו, כשהבעתי את דעתי כי המשט לעזה, ערכו המעשי מועט מאוד, אבל ערכו התעמולתי רב, הצעתי באותה הזדמנות כי נסתפק בחיפוש באוניות שהן לא נושאות נשק ונאפשר להן להפליג עם מה שיש להם. הפסטיבל לא יאריך ימים. לעומת זאת ישראל יכולה לבקש מידידיה לשלוח משט עם מכתבים לגלעד שליט.
מה שקרה הוא ש"ישורון שמן ובועט", בעיקר בעיטה עצמית שלומיאלית. הוא למד מן הערבים. ביבי - גדולתו בלשונו. מה שנוגע ללשון הערבים, הרי הם, גם בדברי הנועָם שלהם וגם בהתלהמות, רואים בלשון כלי חשוב בביטוי עוצמה. בלשונם הם מתארים את מג'דל העלובה (כיום אשקלון) משהו דומה לאֶל - המברָה בגרָנָדה .הז'רגון של התבכיינות והתלהמות, עדיין קיים, גם בתקשורת, אם כי במידה פחותה. אבל אצל המנהיגים, בייחוד הפלשתינים מבית הספר של רמאללה, שהיו פעם דברנים גדולים, עוסקים באחרונה יותר בעשייה מאשר בדיבורים. ביבי כראש ממשלה מחקה את הפלשתינים של פעם בדיבורים במקום בעשייה. הוא מדבר עצמו לדעת. זאת הוא הרי יודע.
לסיכום: אם תשאלו על מידת ההצלחה של ביבי בהסברה, תלוי למי תופנה השאלה. אם לפלשתינים - תשובתם תהיה חיובית. הם מן הסתם יזכירו את הסיפור על מה שכתוב על מצֵבָה של היפוכונדֶר, שמת בגיל מופלג: "אמרתי לכם". אמרתי לכם שאין עם מי לדבר ועשיתי הכול כדי להצדיק את התפיסה שלי. היה וכאשר האו"ם יכריז על הקמת מדינה פלשתינית - יהיה עם מי לדבר.
