"
הארץ" חשף את עיקרי הרצאתו של
מאיר דגן, מי שפרש זה לא מכבר מראשות "המוסד" לאחר שמונה שנות כהונה. בהתייחסו לתקיפה ישראלית של המתקנים הגרעיניים של אירן מן האוויר אמר: "זה הדבר הכי מטופש ששמעתי".
פרסום זה זכה לתגובה מיידית מכמה אישים בצמרת המדינית. כל אחד מצא לנכון לגנות, בסגנונו, הן את עצם הופעתו הפומבית של דגן בנושא רגיש זה, והן את העמדה שהציג בשאלת הגרעין האירני.
לא מעט פובליציסטים דנים בסוגיית הגרעין האירני, ורבים מהם שוללים את תקיפת מתקני הגרעין שלה. אלה מצביעים על הסכנות החמורות הנשקפות לישראל מתקיפה כזו - האופרטיביות והאסטרטגיות, הצבאיות והמדיניות.
אף שגם אני נמנה עם מתנגדי התקיפה הצבאית, אני מבין את הביקורת על הופעתו הפומבית של מי שזה עתה פרש מן התפקיד. לדבריו יש עדיין משקל, כאילו נאמרו על-ידי מי שנמנה עם החוג המצומצם הדן גם היום בבעיה האירנית ושותף עדיין לאחריות ולקבלת ההחלטות.
אינני יודע מה הניע את מאיר דגן לומר את דבריו. קיימת האפשרות הפשוטה - לאחר שמונה שנים שבהן נמצא דגן מאחורי מסך כבד ואטום לתקשורת, הוא טרם הסתגל למציאות החדשה, כאשר כל אמירה שלו זוכה לפרסום פומבי ומיידי. דגן הרצה בפני "עמותת הסגל הבכיר בשירות הציבורי", ואפשר שהאמין כי הוא יכול להתבטא בחופשיות בפני פורום "סגור" זה. אולי גם האמין כי עודנו מוגן על-ידי הצנזורה הצבאית אשר תמנע פרסום דבריו.
אולם קיימת גם אפשרות אחרת. התבטאותו של ראש המוסד לשעבר באה, במקרה זה, כהתרסה חריפה אל מול הרוח הנושבת מן הממסד המדיני-ביטחוני, מחוגי ראש הממשלה ושר הביטחון. דגן התכוון לבטא חוסר אמון בוטה בפורומים המדיניים שבהם נדונים הדברים, חוסר אמון שמקורו בהיכרותו האינטימית את המעורבים בדבר, אלה שהיה שותף לדיוניהם ולדעותיהם עד זה לא מכבר.
בשל החשיבות הכמעט גורלית של הנושא, אין לעבור לסדר היום על פרסום דבריו. הנשק הגרעיני שאותו מנסה אירן לפתח ולייצר מהווה לדעתי איום קיומי על ישראל, וראוי הציבור שישמע התייחסויות מוסמכות בעניין זה.
התגובה ששמענו עד כה כפולה - הנושא רגיש מכדי לדון בו פומבית; ובל נשכח - העיניים והאוזניים בטהרן מבקשות, בצדק, לדעת מה חושבים בנושא זה בירושלים.
איננו מצפים לקבל הודעה חד-משמעית מה החליטה בעניין זה, או מה עומדת להחליט, ממשלת ישראל, אולם אנו זכאים לקבל תשובה והערכה לארבע שאלות לפחות:
- לגבי לוח הזמנים של תוכנית הגרעין האירנית;
- כלום יש הערכה וחשש שאירן תחליט לתקוף בנשק הגרעיני את ישראל, כצעד יזום וללא התגרות מוקדמת;
- לגבי סיכויי הצלחתה של תקיפה צבאית (אשר איננה כוללת מהלך השתלטות על אירן והחלפת המשטר) לחסל את תוכנית הגרעין;
- ומה עלולות להיות התגובות וההתפתחויות של אירן - הצבאיות והמדיניות - לאחר תקיפה צבאית.
בוודאי ישיבו לנו כי חלילה לנו למסור לאירנים את סודות התוכניות של ישראל. על כך אפשר רק להשיב - ישראל כמדינה דמוקרטית איננה יכולה להסתיר מן העם התלבטויות בשאלה כה גורלית. ואשר לאירן - שם ממילא לא יאמינו למה שיפורסם אצלנו, הם יהיו בטוחים כי אין הפרסום אלא תרגיל הונאה ישראלי.
