מהומות יום הנכבה בגבול סוריה ולבנון מהוות חציית גבולות, תרתי משמע, ומהוות אות הזהרה לישראל. למגינת לבנו, בצה"ל לא היה מידע מוקדם על המקום התרחשות המהומות, לכן התוצאה הייתה חדירתם של פלשתינים החיים בסוריה אל תוך ישראל באזור מג'דל שמס. זהו אירוע חמור ביותר, בעל השלכות מרחיקות לכת, למרות שבעת כתיבת שורות אלה "הוחזר המצב על-כנו" כלשון הודעת צה"ל. אסור היה שכ-100 פלשתינים יכנסו את תוך ישראל, יהיה המחיר אשר יהיה. מעבר להפתעה של חוסר מודיעין, עצם הכניסה מהווה תקדים מסוכן ביותר. היום הפגינו מאות והתוצאה, כאמור חמורה. מותר לשאול מה עלול לקרות אם אלפים או מאות אלפים יעשו זאת מחר או מחרתיים? האם ישראל יכולה להרשות לעצמה שכך יחצו סורים או פלשתינים החיים בסוריה את גבולות ישראל. מעבר לכל עניין אחר יש לבדוק את המחדל הזה ומייד להסיק מסקנות. המדיניות חייבת להיות ברורה: ממשלת סוריה וצבאה וממשלת לבנון וצבאה אחראיות לתוצאות של הישנות מקרה כזה. לכולם בצד השני חייב להיות ברור שחזרה לסוריה או לבנון, במקרה של חציית גבולות ללא רשות ובכוונת זדון, תהיה זהה לאותם 10 שנורו. אסור לישראל לגמגם בעניין זה אחרת הארץ תוצף. כיכר תחריר כמו כיכרות אחרות בעולם הערבי, תהיה כאן. הפטנט איננו רע בכלל אך ניתן להתגבר עליו. האמצעים האלימים לא יספיקו, לכן יש למצוא את הנתיבים האחרים כדי לסכל את המזימות. מה שהופך את האירוע לעוד יותר חמור היא הערכת גורמי הביטחון שאירן עומדת מאחורי המהומות. הייתה זו הזדמנות מצוינת להבהיר לאירנים מה תהיינה התוצאות, אם וכאשר יהיו עוד אירועים מסוג זה. כדי להשיג זאת, על ישראל היה להשתמש בכל האמצעים האפשריים כדי לעצור את ההמון המוסת אל מעבר לגבול הישראלי. גם בגבול עזה וביהודה ושומרון היו מהומות מספיק חמורות. דינו של גבול עזה חייב להיות כדינו של גבול סוריה או לבנון. כל התגרות או ניסיון לחדור את תוך ישראל חייב להסתיים כשידיהם של הפלשתינים על התחתונה. לא יעלה על הדעת שהמונים יכנסו אל תוך ישראל בכדי לבצע את זממם. זהו חלומו הרטוב של אסד לראות במו עיניו את ישראל מתעמתת עם אותם אזרחים הרוצים בהפלתו. למרבה הצער, ישראל כשלה בהערכתה ולא נערכה בהתאם לציווי הרתעתי. הסימנים לניסיון לייצא את המהומות אל עבר ישראל היו גם היו לפני די זמן כדי לאפשר לצה"ל להתכונן טוב יותר למהומות. המזל שחק לנו גם הפעם. מרבית המומחים וגורמי ביטחון "בכירים" מעריכים שאינתיפאדה חדשה אינה עומדת על הפרק. אותם מערכים מנסים להרגיע תוך שהם טוענים טענות מאוד הגיוניות, לדידם. השאלה היא, האם אותן טענות הגיוניות תקפות לגבי הפלשתינים וגורמי החוץ המסייעים להם? התשובה כלל אינה פשוטה. מוטב לישראל להתכונן לאינתיפאדה נוספת בתקווה שלא תקרה. אסור לישראל להישען על הערכות העלולות להסתבר כמוטעות לחלוטין. לאלה מבין הקוראים אשר זיכרונם לא בגד בהם, ודאי יודעים לספר שגם האינתיפאדה הראשונה וגם השנייה לא נחזו על-ידי גורמי הביטחון השונים ולא על-ידי המנהיגים. התוצאות לא היו כלל מרנינות, בלשון המעטה. לקראת חודש ספטמבר יש לפלשתינים אינטרס ברור לחמם את השטח. מאידך, ממשלת ישראל משותקת, נדהמת נוכח המאורעות, וחסרת כל מענה סביר. מוטב למנהיגי ישראל לנסות ולשנות את הכיוון. אירועים מן הסוג של יום הנכבה עלולים להפוך למציאות קבועה. אסור לנוח ולו לדקה כדי למצוא את הפתרונות היצירתיים ביותר כדי למנוע נהירה אל הגבולות. יש לחשוב מה מבחינתם של אלה הרוצים לפגוע בנו שוקל יותר במאזן שבין ההישגים להפסדים. שם צריך לכוון את עיקר המאמץ. אין טעם לפרט אך כל אחד מבין שישיבה על הגדר, ללא יוזמה ותעוזה, לא תביא לשינוי המצב המאוד מסוכן בו אנו נמצאים כיום.