דמי ההבראה מוענקים לכל העובדים במשק והזכות לקבלם נובעת מכוח ההסכם הקיבוצי הכללי שבין ההסתדרות הכללית ללשכת התיאום של הארגונים הכלכליים.
במקורם, דמי הבראה באו על-מנת לסייע לעובד לצאת לחופשה שנתית והתרעננות ולשוב לעבודה בכוחות מחודשים. בעבר העובד צריך היה להוכיח שדמי ההבראה אכן נוצלו למטרת חופשה, אך כיום אין צורך בדיווח.
התנאי היחיד לקבלת דמי הבראה הוא השלמת שנת עבודה רצופה אצל אותו המעסיק. מחיר יום הבראה אחד במגזר הפרטי הוא 351 שקלים. במגזר הציבורי מחיר יום הבראה הוא 395 שקלים. דמי הבראה, ככל תשלום אחר הניתן לעובד, חייבים במס הכנסה, ביטוח לאומי וביטוח בריאות.
מספר ימי ההבראה המגיעים לעובד בכל שנה מחושב בהתאם לוותק במקום העבודה. לדוגמא: עובד במגזר הפרטי בעל ותק של שנה, יהיה זכאי לחמישה ימים, עובד בעל ותק של בין שנתיים לשלוש, יהיה זכאי לשישה ימים. עובד במשרה חלקית יקבל דמי הבראה באופן יחסי להיקף המשרה. חישוב הזכאות לדמי הבראה כולל את חופשת הלידה, תקופת שמירת הריון וימי מילואים או חופשה. עם זאת, חופשה ללא תשלום לא תיכלל בחישוב הזכאות.
דמי ההבראה מוענקים לרוב בתשלום אחד - באחד מחודשי הקיץ, אך יש אפשרות נוספת בה ניתן תשלום באופן חודשי על בסיס קבוע. במקרה כזה, תלוש המשכורת חייב לכלול פירוט ברור להפרשה לדמי הבראה, תחת רכיב נפרד מהשכר.
במידה ולא שולמו דמי ההבראה בתקופת ההעסקה, ניתן לתבוע אותם בבית המשפט. התביעה יכולה להתבצע גם לאחר העזיבה ממקום העבודה, ואין זה משנה אם סיבת העזיבה הייתה התפטרות או פיטורין. עובד שלא קיבל את דמי ההבראה במהלך שנות עבודתו, יהיה זכאי לאחר סיום יחסי העבודה לדמי הבראה בעד תקופה של עד שנתיים שלפני סיום העבודה.
הגבלה זו אינה חלה ביחס למי שמועסק ותובע תשלום דמי הבראה במהלך תקופת עבודתו - כל עוד מתקיימים יחסי עובד מעביד, עובד יכול לתבוע דמי הבראה בעד תקופה של שבע שנים. דמי הבראה אינם נכללים בחישוב פיצויי הפיטורים.
