הסדר לא מסתדר

אסור לתקוף את נועם ואביבה שליט, מותר רק לחלוק עליהם. לעומת זאת, אפשר בהחלט לתקוף את התקשורת שעשתה מטעמים מהאנטי-סדר שעשתה משפחת שליט מול מעונו של ראש הממשלה. התקשורת העצימה את המסר בנוסח 'איך אתם מעִזים לחוג את הסדר כאשר גלעד בשבי חמאס, וניתן להצילו על-ידי כניעה טוטאלית'. אם באמת ובתמים מזדהים העיתונאים עם הגישה הזאת, היו צריכים הם להפציר בכל בית ישראל לוותר על עריכת ליל הסדר כל עוד גלעד שליט מוחזק בעזה. הם כמובן מכירים באבסורד שבבקשה הזאת, אבל כאשר היא מתמקדת במשפחת נתניהו גם האבסורד נהנה מהיגיון משלו. אולם מסתתר פה משהו יותר עמוק מההתנגחות הכפייתית במשפחת נתניהו (חרף אכזבתנו מנתניהו, עלינו להתקומם נגד הרוע שבדבר). מסר השבתת הסדר משדר שוב את אותו גל כניעה שבו התקשורת מבקשת להוביל אותנו. יותר מכל חג אחר, חג הפסח מבשר את הגאולה ואת התקווה שצוררינו גם בשעות הקשות ביותר לא הצליחו להכחיד. המסר הנגדי של השבתת הסדר הוא שאין תקווה, וחייבים להיכנע ראשית כול לחמאס ולאחר מכן לקוורטט וכו'. סדר הפסח לא מתיישב עם האסכולה הזאת, אלא אם - כמו חוגים יהודיים רדיקליים - הופכים אותו לחג החירות של מדוכאים אחרים ובראשם הפלשתינים. מצהלות החתנים בהכרזת העצמאות הפלשתינית הן רק פרק נוסף בתופעה הנפשית הזאת.