הנשיא אובמה שואף למנף את חיסול בן-לאדן כדי להגביר את הלחץ על ראש הממשלה נתניהו. אבל, יכולתו של נשיא אמריקני להפעיל לחץ בזירה הבינלאומית היא פועל יוצא ממעמדו בזירה הפנימית, במיוחד בכל הקשור ללחץ על המדינה היהודית הנתפשת בעיני רוב הציבור והמחוקקים בארה"ב כנושא פנימי-ערכי הזוכה לאהדה גבוהה שיטתית, ולא רק כנושא חוץ. ב-20 במאי יפגוש ראש הממשלה בנימין נתניהו נשיא דמוקרטי המהווה נטל על מועמדים דמוקרטיים לקראת בחירות 2012 ומתקשה לגייס רוב ליוזמותיו ולבחירתו לכהונה שנייה, למרות תמיכה נלהבת (80%) בחיסול בן-לאדן. ב-20 במאי יפגוש נתניהו נשיא המשווע לשיתוף פעולה עם המחוקקים פן יהפוך ל"ברווז צולע" ופן ינוצח בנובמבר 2012. אבל, מרבית המחוקקים מתנגדים ללחץ על ישראל, הזוכה לתמיכה בין-מפלגתית מוצקה ונדירה בעידן של קיטוב שיא בין המפלגות. אובמה ינסה ללחוץ, אך לא יקריב את מטרתו המרכזית - כהונה שנייה - על מזבח העניין הפלשתיני. הוא ער לאבחנת טיפ אוניל, היושב-ראש האגדתי של בית הנבחרים: "כל הפוליטיקה היא מקומית", ולמד מקודמיו שהצלחה בנושאי חוץ אינה מחלצת נשיא ממצוקות פנים. לדוגמה, הנשיא בוש האב זינק מ-39% תמיכה ל-85% בעקבות הניצחון במלחמת המפרץ הראשונה ב-1991. בוש אף קיבל אשראי על התפוררות ברית המועצות ונפילת החומה בברלין - התפתחויות דרמטיות יותר מחיסול בן-לאדן. לכן, דמוקרטים בכירים נרתעו מהתמודדות מול בוש ב-1992, ומושל צעיר ממדינת ארקנסו, ביל קלינטון, זכה במועמדות הדמוקרטית לנשיאות. לעומת בוש שהתמקד בזירה הבינלאומית, פעל קלינטון לפי עצת יועציו ג'יימס קארוויל ופול בגאלה: "זו הכלכלה, טיפש!". ככל שהבוחרים האמריקנים חזרו לעסוק בבעיות הכלכלה והבריאות, כן התפוגג "בונוס הניצחון" של בוש. ביום הבחירות חזר בוש לגודלו הטבעי - 39% - והמושל קלינטון ניצח. הנשיאים הדמוקרטים וילסון ורוזוולט היו גיבורי הניצחונות בשתי מלחמות העולם - המשמעותיים יותר מחיסול בן-לאדן - אך הדמוקרטים הפסידו את הרוב בבית הנבחרים ובסנאט בבחירות 1918 ו-1946. בוש הבן זכה לבונוס של 35% בעקבות ה-11 בספטמבר 2001 ותפיסת סדאם חוסיין ב-2003, אך ניצח בדוחק ב-2004 (48%:51%). אחריותו לקריסה הכלכלית ב-2008 גרמה לתבוסה רפובליקנית. חיסול בן-לאדן מזכה את אובמה בבונוס פריך וקצר-טווח של אחוזים בודדים בלבד, אך החיסול אינו קשור לבעיות ארוכות-הטווח המעיבות על אובמה: אבטלה, מחיר הדלק, גירעון תקציבי, חוב לאומי, מיסוי גבוה, משבר המשכנתאות וקרנות הגמל, צניחה בערך הבתים, אינפלציה גואה, האטה כלכלית, פשיטת רגל אפשרית של מדינות וערים, רפורמת הבריאות, וכולי. חיסול בן-לאדן ראוי לתהילה, אך השפעתו על מעמדו הפוליטי של אובמה היא מינימלית, ואין הוא מעניק לנשיא יכולת או מנדט מהציבור ומהקונגרס ללחוץ על ישראל. האם ראש הממשלה ישכיל למנף את אהדת הציבור והקונגרס, ואת מגבלות כוחו של הנשיא, ויהדוף את ניסיונות הלחץ של אובמה שהפך מנשיא סוחף ב-2008 לנשיא מעיק ב-2011? האם נתניהו ימנף את הזעזועים הוולקניים במדינות ערב - שחשפו את אי-מרכזיות הנושא הפלשתיני במזרח התיכון - ויתמקד בשדרוג שיתוף הפעולה הביטחוני בין ישראל לבין ארה"ב?