"הדמוֹקרטיה לקוֹלנוֹע"

מצד אחד כותבת מנהלת האקדמיה הגב' אילנה שרון שהחברות באקדמיה "היא על בסיס ניסיון מקצועי ולא לפי שיוך איגודי", ומצד שני – מורכבת הנהלתה מנציגי איגודים בלי ייצוג ישיר של מאות החברים, שרבים מהם לא רשומים בשום איגוד אחר מאשר בה, כשהם משלמים בה דמי-חבר שנתיים – וזכותם היחידה היא לשלוח את הצבעתם לגבי הסרטים המתמודדים בתחרות השנתית. האם לשם כך הקמנו את האקדמיה הישראלית לקולנוע וטלוויזיה, על-מנת שהיא תהיה מוסד לקליטת S.M.S/ים וספירתם בלבד?! לפנינו עוד שִׂיא בולט במאבק המתקדם להשגת המטרה: דמוקרטיה מלאה בתוך האקדמיה הישראלית לקולנוע וטלוויזיה.

מכתבו הפרטי-אישי של חבר-ההנהלה מזה עשרים שנה(!) גידי אורשר, הכותב "כאילו" הוא "חסר-פניות" לחלוטין, הפך באחת למכתבה הרשמי הַתָּמוּהָ והבלתי-מספק בלשון המעטה של הנהלת האקדמיה לחברים הרשומים בה. להלן מובאת תמצית התגובה לטיעוניו המופרכים של "חבר ההנהלה מיום היווסדה של האקדמיה" שאומצו בצורה גורפת ולא 'רגישה למתרחש' על-ידי ההנהלה המקובעת במקומה. גידי אורשר כתב לי למייל-האישי ערב יום העצמאות את המילים הבאות:

• שאול שלום,
  מצרף את תגובתי - שלי, לא של האקדמיה
  בגלל אורכה אני מניח שלא תיכנס למערכת התגובות של הבלוג שלך
  וברצוני שהתגובה תופיע כולה, כלשונה
  לך יש ודאי את האמצעים לדאוג לכך.
  אשמח לראות את התגובה מתפרסמת אצלך
  בברכת חג שמח
  גידי אורשר
  8.05.2011
  מנהל אינטרנט
  גל"צ און ליין

ברוב אדיבותי – ומתוך אמונתי המלאה בשקיפות הדיון – מילאתי במלואה את בקשתו של גידי אורשר והבאתי את דבריו כלשונם לידיעת קוראיי שלא נכללים בתוכם - כלל חברי האקדמיה, ברם לפני יומיים הפיצה האקדמיה בשמה הרשמי ולכל הכתובות האלקטרוניות של 950 החברים את מכתבו של אורשר שהפך במחי-לחיצת קלידים אחת "לדבר האקדמיה". על כך ברצוני לשאול: ממתי דבריו של חבר אחד (אני או הוא) הם דבר האקדמיה כולה?! מאין יודעים מה חושבים החברים כולם?! הרי ממילא אין להם מקום להביע את דעתם או למצוא אותה משתקפת בפעילות כשאין דמוקרטיה פעילה לחברים. לפיכך, ההגינות מחייבת שמן הרגע שהאקדמיה אימצה אל חיקה והפיצה את דבריו של חבר אחד, עליה לפרסם גם את תגובתו של החבר המותקף – לדברים שאורשר ניסח. אני רואה בעצמי חבר שווה-זכויות בכל ארגון בו אני חבר ולבטח באקדמיה – אלא אם אני טועה גם בנקודה זאת – ומתקיימת אפליה בין חבר רגיל לחבר-הנהלה(?!) בין חבר באיגוד "זה" לבין מי שאינו חבר באיגוד אחר(?!) או בין זה האומר "דברי-חן" לבין זה האומר דברים אחרים שאינם נושאים חן?! העניין מתמיה ולא תקין בכל קנה-מידה, אבל אולי דווקא תימהון זה הוא עוד מסמר בארונה של הסטגנציה הממאנת להתנועע ממקומה, בבחינת "מים עומדים במקום אחד" מזה למעלה משני עשורים.

מה שאני ביקשתי ואמשיך לבקש בעוז עבור כולם/כולנו היא/הוא ד מ ו ק רט י ה - "אקדמיה עם דמוקרטיה לחבריה, דמוקרטיה עם אקדמיה לחבריה". כתבתי כבר בעבר לפני כשבוע:

• שר החוץ הלובי מוסא קוסא, לולא עזב את מועמר קדאפי וערק ללונדון – היה בוודאי וככל הנראה כותב מאמר הגנה 'דמוקרטי' דומה (עד כמעט זהה) למאמרו של חבר הנהלת האקדמיה מיום היווסדה, מר גידי אורשר שמצא לנכון לנסות להשבית את 'שמחתי' הפנימית ואו את פעילותי 'החיצונית' בדבריו הָאָטוּמִים, הפוגעניים במהותם, והלא מדויקים בעליל – כפי שיפורט להלן.
  כיוון שפעילותי לא באה ממניעים ואינטרסים אישיים קלוקלים קל לי ביותר לא להיפגע מאמירותיו של אורשר או להתרשם מדי מטעויותיו הגסות – אני אפילו לא מרגיש שאני מוחל בכך על מילימטר מרובע מכבודי. רבים מהחברים הפעילים עמי במאבק – ויש עשרות כאלה – הציעו לי לא לפרסם את מכתבו ואף לא להתנצח או להתנגח עם טענותיו המגוחכות. ואולם, כיוון שבעוונותיי אני אוהב ונמשך כבמטה של קסם אל שקיפות הדיון והצלילות הדמוקרטית, אין לי שום בעיה להתמודד עם אמירותיו/אמירותיה של ההנהלה אשר דוחים כל רעיון לשינוי בכיוון של דמוקרטיה לחברים הרשומים באקדמיה.
  בדרך זאת – כל בר-דעת יוכל להתרשם ממהותו הפנימית והחיצונית של המצב העגום בו (לא!) נמצאת הדמוקרטיה של החברים בתוך האקדמיה הישראלית לקולנוע וטלוויזיה. ללא צל של ספק – ואולי אפילו ביודעין – יש כאן פער לא מדומה בין האמת האמיתית, והמציאות הפיקטיבית אותה מתאר אחד הצדדים (אורשר) שמנסה להגן על פעילות ההנהלה הקול-יכולה(!).

אלה הם דבריו הפרטיים של חבר ההנהלה שהפכו באחת ל"דבר האקדמיה לחבריה הרשומים"; בדברים אלה הוא בעצם מתגונן בשמה, מנסה להסביר למה "הם מושלמים", ובעצם – מתקיף בכל הכלים העומדים לרשותו ולרשות ההנהלה בה הוא חבר – והם לצערו, ממש לא רבים. מצד אחד, הוא מצייר אותי "כאדם עיקש ואמיץ" – ובה בעת הוא מאשים אותי כאילו היו לי או עדיין יש לי מניעים אישיים נסתרים וסיבות לא ענייניות עת ביקשתי שעל-פי השכל הישר, מיטב הבנתי והשכלתי הקולנועית – והשוויוניות לקוֹל – סרט תיעודי יוגדר כסרט תיעודי ולא יתחרה – ישבש את יחסי הקולות, ויגזול בפועל פרסים מסרטים עלילתיים. מצחיק, לא?! הוא טוען שלא קיבלתי את החלטת ההנהלה בעוד הדברים הפוכים – קיבלתי אותם, אבל בה בעת, גם התגלו לי דברים שהייתי חייב להביאם לידיעת החברים האחרים. בהנהלה יושבים במשך הרבה זמן אנשים טובים שהחלטותיהם ארוכות המשמעות והטווח, מתקבלות על-סמך מאזן של כוחות ואינטרסים, שלא תמיד תואם את רצון המסה הגדולה של חברי האקדמיה. רצונותיהם של חברי האקדמיה לא יכולים לבוא לידי ביטוי, הן משום שלא כל נציגי האיגודים מגלים עניין בפעילות בהנהלה, והן משום שרבים מחברי האקדמיה אינם חברים בשום איגוד קולנועי אחר לבד מן האקדמיה - בה להלכה ולמעשה הם חסרי זכויות ב"אסיפה הכללית". מעניין ביותר, לא?! חוסר פעילותם 'האקטיבית' של חלק ניכר מאיגודי היוצרים בהנהלת האקדמיה, הוא ההוכחה הניצחת לכך שקיימת סטגנציה מתמשכת, ומתקיימת באקדמיה ובהנהלתה פעילות בלתי-דמוקרטית בהרבה אספקטים. החבר גידי אורשר – ובעקבותיו ההנהלה כולה – טוען/ים לשקיפות מלאה בפעולות ההנהלה ואומר/ים שהיא "גוף דמוקרטי ביותר" בעוד שהיא לא כזאת. הוא כותב: "שקשה עד בלתי-אפשרי לכנס את חברי האקדמיה... ניסינו לא פעם... ומתוכם מגיעים – עשרים, שלושים איש". מעניין!!! רק לפגישת הסרק האחרונה, "שיחת הקוטראיי" (שאין לה שום משמעות מנהלתית בתקנון העמותה) שהתקיימה בסינמטק ב-23 במרס – הגיעו קרוב ל-100 איש(!). הוא הרי ישב מולם על הבמה באולם, אז למה לעוות את מניין הנוכחים?!

אין הרבה טעם להתנצח, להתנגח, או להתווכח עם מי שלא רואה או לא רוצה לראות את העובדות בצורה נכונה ושקופה – "לא לשם כך התכנסנו". הוא הרי סבור, שהכל בא אצלי מתוך "גחמות אישיות של איש אחד – עד עשרה... ולא יותר, שכתובת אחת משלמת את מיסיהם ומכתיבה את מהלכיהם".

מ ג ו ח ך(!) בקול קנה-מידה, מדהים(!) ברמות של תוכנית סטנד-אפ שעוד לא שודרה!

רבותיי האהובים, גבירותיי המקשיבות, האין כאן אירוע מדהים של חוסר הבנת הנקרא?! האין זה משתלב להפליא ברוחות ה"זאנגה זאנגה" המנשבות לאחרונה במזרח התיכון – מתוניס, טריפולי, כיכר אל-תחריר בקהיר, צנעא, עד בואך דרעא וחומס?! משטרים הבטוחים בצדקת כוחם מתמוטטים ונופלים אחד אחרי השני, תוךְ ואחרי הטלת בליסטראות של שקרים, גיצים של אש, פגזים ותמרות עשן שחור שהולך... מתפזר... ונעלם. מה שאני ביקשתי ואמשיך לבקש בעוז היא דמוקרטיה - "אקדמיה עם דמוקרטיה לחבריה, דמוקרטיה עם אקדמיה לחבריה". אנחנו חברי האקדמיה – נשיג את המטרה; זה גם בטוח – אבל בעיקר תלוי גם בכם.