תרבות הטאפאס, של מנות הפתיחה הקטנות והססגוניות הנהוגות בקולינריה הספרדית, הולכת וכובשת את העולם, ובאחרונה גם קנתה שביתה במקומותינו. בין הבארים והמסעדות, המקדשים את התרבות הזאת, תופסת מקום של כבוד מסעדת "טפאו" שבהרצליה פיתוח (רחוב שנקר 9), שחללה הגדול עוצב בהשראת האמן הספרדי, חואן מירו, עם דגש על צבעים חמים ועץ.
איש אינו יודע, אל נכון, מתי, בדיוק, נולד הטאפאס הראשון, אבל ההשערה הרווחת היא שהיה זה המלך אלפונסו העשירי, שנודע בכינויו "החכם", ושנאלץ לאכול מנות קטנות, עם יין בין הארוחות, בהמלצת רופאיו.
אנחנו, מכל מקום, הגענו ל"טפאו" ההרצליינית מרצוננו הטוב, ללא המלצת רופא, ועל בטן מקרקרת. את פנינו קידמה מלצרית אדיבה, שהושיבה אותנו בשולחן לשניים, כשהיא מושיטה בידינו תפריט על טהרת הגסטרונומיה האנדלוסית. המעדנים שהוצעו בו ניחנו כולם כיד הדמיון הטובה של השף: סלטים, מאפים, טוגנים, ממרחים, ירקות, דגים, נתחי-בשר, נקניקים, זיתים, ומה לא.
הפור נפל עוד אנו בוררים בתפריט, והפור נפל על הספתח: קרפצ'יו-סלק משובח, בתחמיץ של פטרוזיליה, עם כדור גבינת-עיזים רכה. בעקבותיו עטנו על הבא בתור: חציל-בלדי קלוי, עם סלסלת-עגבניות ובלסמי. הוא התגלה כתחליף ספרדי מוצלח לחציל המצוי ברוטב-טחינה, שמקובל כל-כך במסעדות למיניהן בישראל. ראתה המלצרית כי טוב, ומיהרה להגיש לשולחננו, על חשבון הבית, פלפלים קלויים, עם גבינת-עיזים מטוגנת, וצלוחית של זיתים מתובלים ביין - תוספת לא מוזמנת, שזכתה מיד לתשואות "אולה" מפינו.
ועדיין לא היה זה סוף פסוק. אל השולחן הגיע, לבקשתנו, מתאבן נוסף: שיפוד של כבד-עוף ביין אדום ודבש, שגרף את מרב ההצלחה. הוא לא רק היה עשוי כהלכה, אלא גם הוגש כיצירה אמנותית לכל דבר.
האקורד האחרון מבין המתאבנים היה טורטייה עם פרגיות, פלפלים ובצל, בטעם שמיימי ונימוח בפה. לימונענע ומים מינרליים הרוו את צימאוננו מכל המיטב הפיקנטי שבא אל פינו.
מכיוון שקינוח היה, מן הסתם, מיותר אחרי ארוחה נכבדה שכזאת - החלטנו לבוא חשבון עם המלצרית. הפקדנו בידיה 190 שקל לשניים, כולל תשר של 15 אחוז על שירות מעולה. לא נותר לנו אלא לזכות מכל הלב את "טפאו" במלוא 10 הנקודות של הסולם הקולינרי, ועוד נשובה אליה במהרה.