שתי מדינות לשני עמים בגבולות 1967, תוך תיקונים מוסכמים, פירוז המדינה הפלשתינית וביטחון לישראל. אלו הם קווי היסוד של
ברק אובמה להסכם בין ישראל לפלשתינים. אין בהם שום דבר חדש, ואין בהם שום דבר שצריך לגרום ל
בנימין נתניהו להזיע יותר מדי בדרכו לוושינגטון.
התמיכה האמריקנית בנסיגת ישראל מהשטחים - ימיה כימי החזקתה של ישראל ביהודה, שומרון, עזה והגולן (אגב: שימו לב שהאפשרות של הסכם ישראלי-סורי לא נזכרה בנאום אפילו בצל-צילו של רמז). החלטת מועצת הביטחון 242, שהביאה לסיומה של מלחמת ששת הימים, דיברה על נסיגת ישראל - "מהשטחים" לפי הנוסח הצרפתי, "משטחים" לפי הנוסח האנגלי. החלטה 338, שסיימה את מלחמת יום הכיפורים, חזרה על אותה נוסחא. בשני המקרים תמכה ארה"ב בהחלטות.
על נסיגה לגבולות 1967 דיברו כמעט כל נשיאי ארה"ב מאז ג'ימי קרטר. זה היה המתווה שאיתו בא
ביל קלינטון לקמפ דייוויד ביולי 2000. על שתי מדינות לשני עמים דיבר נתניהו בנאום בר-אילן. האם אובמה ילחץ יותר מקודמיו? לא בטוח, במיוחד כאשר זוכרים שיש לו בחירות בעוד שנה וחצי, וכאשר יש לו הרבה בעיות דחופות בהרבה מבית ומחוץ.
ישראל תוכל להיתלות בחלק השני של המשוואה: הבטחת בטחונה. שהרי אובמה שם את שני הדברים זה מול זה, כאשר אמר במפורש שהעקרונות הם "טריטוריה וביטחון". אם להגיע לסידורי ביטחון בסיני לקח כמעט שנתיים, תחשבו כמה זמן יקח כאשר מדובר ביהודה ושומרון. שלא לדבר על השאלה האם ישראל תוכל להרגיש בטוחה עם המותניים הצרים באזור נתניה ועם שליטה פלשתינית בגב ההר וברוב הדרכים לירושלים.
אובמה גם דורש שהמדינה הפלשתינית תהיה מפורזת. באותה נשימה הוא מדבר על חובתה לסייע בשמירת בטחונה של ישראל, דבר שקצת קשה לעשות בלי נשק. וכדי להוסיף על הבלבול, דקה או שתיים קודם אמר שישראל חייבת להיות מסוגלת להגן בעצמה על עצמה. איך כל זה משתלב ביחד? כנראה לא משתלב, מה שאומר שגם לאמריקנים לא ברור כיצד מרבעים את כל העיגולים הללו.
בטווח המיידי, חשוב לשים לב לדבר אחד שאמר אובמה ולדבר אחד שלא אמר. הוא קבע שהכרזה פלשתינית חד-צדדית על מדינה בחודש ספטמבר לא תקרב אותם למדינה-על-אמת; זה אומר שארה"ב לא תתמוך במהלך הזה. מצד שני, אובמה לא קרא לישראל להפסיק את ההתנחלויות. הוא אומנם ציין אותן כמכשול לשלום, אבל גם זו עמדה ותיקה מאוד של הממשלים בארה"ב.
אובמה אמר שלישראל יש "שאלות לגיטימיות" לנוכח ההסכם בין חמאס לפתח, ושעל המנהיגים הפלשתינים לספק "תשובה אמינה" לשאלות הללו. הוא קבע שישראל אינה יכולה לדבר עם החמאס הקורא להשמדתה. מי שירצה, יוכל לראות בכך איתות אמריקני לסירוב לדבר עם אבו-מאזן כל עוד החמאס שותף בממשלו, גם אם אובמה טוען שדווקא עכשיו צריך לקדם את התהליך.
ועוד הערה: איזו אכזבה לתקשורת הישראלית. אין איומים, אין לחצים, אין כיפוף ידיים. אז אולי נתניהו לא לגמרי טועה, ואולי מצבנו לא כל כך רע?