X
יומן ראשי
חדשותתחקירים
כתבותדעות
סיפורים חמיםסקופים
מושגיםספרים
ערוצים
אקטואליהכלכלה ועסקים
משפטסדום ועמורה
משמר המשפטתיירות
בריאותפנאי
תקשורתעיתונות וברנז'ה
רכב / תחבורהלכל הערוצים
כללי
ספריה מקוונתמיוחדים ברשת
מגזינים וכתבי עתוידאו News1
פורמיםמשובים
שערים יציגיםלוח אירועים
מינויים חדשיםמוצרים חדשים
פנדורה / אנשים ואירועים
אתרים ברשת (עדכונים)
בלוגרים
בעלי טוריםבלוגרים נוספים
רשימת כותביםהנקראים ביותר
מועדון + / תגיות
אישיםפירמות
מוסדותמפלגות
מיוחדים
אירועי תקשורתאירועים ביטוחניים
אירועים בינלאומייםאירועים כלכליים
אירועים מדינייםאירועים משפטיים
אירועים פוליטייםאירועים פליליים
אסונות / פגעי טבעבחירות / מפלגות
יומנים אישייםכינוסים / ועדות
מבקר המדינהכל הפרשות
הרשמה למועדון VIP מנויים
הרשמה לניוזליטר
יצירת קשר עם News1
מערכת - New@News1.co.il
מנויים - Vip@News1.co.il
הנהלה - Yoav@News1.co.il
פרסום - Vip@News1.co.il
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ
יומן ראשי  /  מאמרים
התקשורת הישראלית ממהרת להפחיד אותנו שהנה-הנה מתרגש עלינו עימות בין נתניהו לאובמה. ראשית, זה לא ודאי. שנית, מותר לידידים לחלוק זה על זה. שלישית, כבר היינו בסרט הזה פעמים רבות ושרדנו
▪  ▪  ▪
[צילום: AP]

1948: ארה"ב מתנגדת להקמת מדינת ישראל. 1956: ארה"ב לוחצת על ישראל לסגת מסיני. 1973: ארה"ב כופה הפסקת אש. 1975: ארה"ב עורכת "עיון מחדש" במדיניותה במזרח התיכון. 1979: ארה"ב לוחצת על ישראל לסגת מימית. 1991: ארה"ב מונעת מישראל להגיב על הסקאדים העירקיים. 1992: ארה"ב מתנה מתן ערבויות לישראל בהפסקת הבנייה בהתנחלויות. 2000: ארה"ב לוחצת על ישראל להסכים למדינה פלשתינית ולחלוקת ירושלים.
כמה דוגמאות לעימותים בעבר בין ישראל לארה"ב. ונחשו מה? לפעמים ארה"ב השיגה את מבוקשה ולפעמים לא, אבל תמיד - ישראל שרדה והידידות האסטרטגית בין שתי המדינות לא נפגעה. אין שום סיבה לחשוב שהפעם זה יהיה שונה.
"עימות" - מכריזים העיתונים (ו', 20.5.11) יום לאחר נאומו של הנשיא ברק אובמה. כאילו שהאדמה רעדה. נניח שיהיה עימות; אז מה? מי שולט בישראל - ממשלתה הנבחרת או הבית הלבן? ואולי זו בכלל התקשורת, שברובה המכריע נוטה שמאלה וברובה המכריע לא סובלת את בנימין נתניהו, איש-איש וסיבותיו עימו?
מה עוד, שבכלל לא הייתי מהמר על עימות. חילוקי דעות - כן. אי הסכמות - כן. אבל לא כל דבר הוא "עימות", מונח שיוצר מיד אסוציאציה של עימות אלים, עימות מדיני, עימות כלכלי, עימות דיפלומטי. כדאי לזכור מה שאמר אובמה עצמו: "ידידותנו עם ישראל היא בסיסית, מחויבותנו לבטחונה אינה ניתנת לערעור". דווקא מתוך ידידות זו, הוסיף, הוא אומר את שיש לו לומר. וזה בסדר גמור, בדיוק כפי שדווקא מתוך ידידות זו על נתניהו לומר את שיש לו לומר.
אגב: היה עוד משפט מעניין בנאום אובמה, בחלקו (העיקרי!) שלא עסק כלל בישראל. אובמה דיבר על כך שארה"ב תקדם את חופש הביטוי בכל מדינות המזרח התיכון ותתמוך בו, אפילו אם הדברים שייאמרו יעמדו בניגוד חריף לעמדותיה-שלה. אולי זה מן השפה ולחוץ, אך לפחות מותר לנו להגיד את דעתנו.
צריך לחזור ולומר: מדינה פלשתינית בגבולות 1967 אינה שינוי אסטרטגי במדיניותה של ארה"ב. הדרישה לנסיגה הייתה תמיד, הדרישה להקים מדינה פלשתינית נמצאת כאן כמה עשורים, כך שהשילוב ביניהן הוא לכל היותר - וגם זה לא בטוח - אמירה יותר ברורה של מה שהיה ברור ממילא.
נתניהו כבר הסכים להקים מדינה פלשתינית, והוא לא ראש הממשלה הישראלי הראשון שעושה זאת. נתניהו כבר הסכים לנסיגות, וגם בכך הוא לא הראשון. בפועל, הוויכוח כעת הוא על היקף הנסיגה וגורלם של גושי ההתיישבות. זה כמובן בהנחה שיש עם מי לדבר; כל ההצעות הישראליות זכו עד כה לתשובה בדמות אוטובוסים מתפוצצים וטילים על בתי ספר. ונא לזכור, שאובמה עצמו הבהיר שעל הפלשתינים להסביר כיצד מתיישב ההסכם בין פתח לחמאס עם רצונם המוצהר בשלום.
כפי שאמרתי כאן מיד אחרי הנאום, אובמה יצר נוסחא ברורה וחד-משמעית של "טריטוריה וביטחון", כלשונו. מי שמנתק את האחד ממשנהו, חוטא במקרה הטוב בהוצאת דברים מהקשרם, ובמקרה הגרוע עוסק בהטעיה מכוונת. אובמה אמר שהקמת המדינה הפלשתינית חייבת לעלות בקנה אחד עם בטחונה של ישראל, וגם היו לו קווים מעשיים: עליה להיות מפורזת ולשתף פעולה במלחמה בטירור. בצדק, איפוא, יכול נתניהו לומר: אדוני הנשיא, גבולות 1967 עומדים בסתירה למרכיב הביטחון בנוסחא שלך.
אפשר כמובן להתווכח על האמירה הזאת. אובמה עצמו רמז בנאומו מה תהיה תשובתו: בטכנולוגיה המודרנית, של טילים ארוכי טווח ואפילו קטיושות שמכסות עשרות קילומטרים, לטריטוריה יש פחות חשיבות. בציניות אפשר לומר, שקל להגיד את זה כאשר גבולך המזרחי הוא אוקיינוס וגבולך המערבי הוא אוקיינוס וביניהם מפרידים 5,000 ק"מ. ברצינות צריך לומר, שזו תמימות מסוכנת, משום שלא טילים וקטיושות מנצחים במלחמות, אלא שליטה ממשית בשטח - וזה יישאר נכון לכל הפחות בדורות הקרובים. מכל מקום, זה נושא לדיון מעמיק ונוקב, ואפילו לעימות. ושוב: לא צריך להיבהל.
בקיצור: כבר היינו בסרט הזה. בדרך כלל הוא לא נעים, כמו שכל מריבה בדרך כלל לא נעימה. לא בטוח שנאהב את הסוף של הסרט הזה, כמו שיש סיכוי שהוא דווקא כן יהיה לרוחנו. וזה עוד מבלי שהבאנו בחשבון גורמים כגון עמדת הקונגרס, הבחירות הקרבות לנשיאות, האירועים הדרמטיים ביתר חלקי המזרח התיכון ועשרות הבעיות הגדולות יותר שעל שולחנו של אובמה. אז נא להפסיק לזרוע פניקה.
תאריך:  20/05/2011   |   עודכן:  20/05/2011
מועדון VIPלהצטרפות הקלק כאן
פורומים News1  /  תגובות
כלליחדשותרשימותנושאיםאישיםפירמותמוסדות
אקטואליהמדיני/פוליטיבריאותכלכלהמשפט
סדום ועמורהעיתונות
נניח שיהיה עימות. אז מה?
תגובות  [ 10 ]מוצגות  [ 10 ] כתוב תגובה 
1
איתמר לוין הטיפש
LOL  |  20/05/11 18:47
 
- לאדון LOL: במומך אתה פוסל! ל"ת
חץ  |  21/05/11 04:26
 
- ל-lol בלי נימוקים לא קונים ...
השר פולישוק  |  21/05/11 15:48
2
נשיא אמריקאי בא והלך ויועצים
עין צופיה  |  20/05/11 19:11
3
אכן, ניתוח הוגן ומפוקח ל"ת
א מ רול  |  20/05/11 19:41
4
איזה איש מוזר
פינוקיו  |  20/05/11 20:31
5
אדרבא,שיהיה כבר עימות-זה יעשה
קורןנאוה טבריה  |  21/05/11 07:26
 
- גברת נאוה
humanape  |  21/05/11 13:11
6
תחילה יש לסלק את ברק מהממשלה! ל"ת
הניה  |  21/05/11 12:37
7
אדרבא, הלוואי שיהיה עימות
סתם_1  |  21/05/11 18:17
 
תגובות בפייסבוק
 
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
איתמר לוין
כמה נקודות בין 2,000 עמודי דוח מבקר המדינה הראויות לתשומת לב מיוחדת: השתלטות החרדים על משרד החינוך, האדישות הצינית לחיי המאושפזים, הפטנט העולמי של אוניברסיטת תל אביב - וגם הטעות של מיכה לינדנשטראוס
ראובן לייב
מלבד היותה זמרת ושחקנית, יצא לפניה שמה של עדי ארד כ...חזנית לשמה. באוזני קהל-מאזינים מרותק ומשולהב, של דתיים וחילונים כאחד, היא נוהגת להשמיע, בקולה השמיימי ובביצועיה הנדירים, פיוטים ידועים ואהובים, שהפכו במרוצת הזמן ללהיטים של ממש
איתמר לוין
קווי היסוד של ברק אובמה מאפיינים את המדיניות האמריקנית מזה שלושה עשורים. ישראל דווקא יכולה להיות מרוצה מכך שהוא כרך יחדיו את הקמת המדינה הפלשתינית עם הבטחת בטחונה, שלל את ההכרזה החד-צדדית ולא דרש להפסיק את ההתנחלויות
בעז שפירא
אין לי מילים לתאר את תחושת העליבות וההשפלה שעה שאני שומע ראשי מפלגות, אנשי צבא מובילים, פרשנים ו"מומחים" דנים בכובד ראש בהתכנות של "תהדייה" (רגיעה) בה "הכול מעוניינים" חשבתי לעצמי בעבר כי יש גבול להשפלה-מתברר שאין. באם יקפיד כל יהודי על עצמו,לא רק על איסור לשון הרע כי אם גם על טוהר הלשון והשפה, על דיוק ואמירת אמת, על כבוד לאומי וגאווה יהודית - כי אז נצליח לבער הרע הזה מקרבנו
יוסף קנדלקר
אני מרגיש כמו דג שלהקת דגי פיראניה נוגסת בו מכל עבר. רק עוד כמה שקלים ל"היטל השמירה", עוד כמה שקלים לאחזקת אט"ן העיר, עוד כמה שקלים פה, ועוד כמה שקלים שם. אני רוצה להפגין, אבל הדלק יקר מדי בשביל לנסוע להפגנה. עכשיו כבר די ברור שמה שקורה במדינות ערב לא יקרה אצלנו. לא כי אנחנו טובים יותר, אלא כי אצלנו לאף אחד כבר לא אכפת
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ New@News1.co.il