שלושה גברים במאי

במקביל, געשה המדיה סביב כוכב גברי אחר. קצת פוליטיקאי, קצת שחקן, קצת בודיבילדר, קצת אב השנה. ארנולד שוורצנגר, האוסטרי הכי מפורסם במערב - מי שעשה קריירה מוצלחת בהוליווד, נשא לאישה בת-קנדי מקסימה, עשירה ויפה, ושימש מושל פופולרי של מדינת קליפורניה - הודיע לפני זמן קצר יחד עם אשתו על גירושין בהסכמה, מתוך "ידידות ואהבה"... בלה... בלה... בלה. ובעוד ציבור צרכני המדיה בכל העולם בולע את הגלולה על גירושי הזוג שוורצנגר, שכבר בהיותו של ארנולד מושל צצו להם סיפורים על "חולשתו לנשים", התגלגלו ספיחי סיפור הגירושין ועלה למעשה הסיפור האמיתי אל ראש החדשות. שוורצנגר מתגרש לאחר שהתוודה לפני אשתו כי קיים יחסי מין עם אחת העוזרות בביתם, שאף ילדה לו בן לפני למעלה מעשר שנים. הג'נטלמן תמך בעוזרת המקסיקנית ואחראי לעתידו של הילד המשותף. צרכני המדיה צפו אף בתצלומי בת הזוג הסודית, המאהבת מהמטבח, שלא נראית משהו, אם לדבר בלשון המעטה. מי יבין ללבם ולתאוות המין של הגברים, המפתיעים אותנו לא פעם בבחירות שלהם. שטראוס-קהאן, אהוב הנשים, רוצה דווקא את החדרנית האפריקנית, יו גרנט, השחקן החתיך והנחשק, רצה לסקס אוראלי דווקא יצאנית שחורת-עור ודווקא במכונית באמצע הרחוב הראשי בלוס אנג'לס. שוורצנגר מעדיף מקסיקנית, ובלבד שתהיה "קרוב לבית" (קל"ב), שתהיה זמינה. קלינטון לא בררן, אוהב מכל הסוגים ומכל הגילים. מיטראן היה בוחר לו אהובות חדשות לבקרים מבין באי קבלות-פנים בארמון האליזה. אל הנבחרות, היה נשלח פקיד מיומן עם הזמנה לקפה פרטי אצל הנשיא בארמון. על ז'אק שיראק הנשיא הלפני אחרון, אמרו שהיה זריז במיוחד. פגישות מין מהירות, 13 דקות, כולל מקלחת שאחרי...

דומיניק שטראוס-קהאן, שנקרא בצרפת בשם DSK, היה עד השבוע אחד מהגברים הנערצים בצרפת, מרצה לכלכלה באוניברסיטת פריס-ננטר, ידוע בחוגים פוליטיים וכלכליים באירופה ובארה"ב. נחשב לאחד הכלכלנים החשובים בעולם; נולד בפריס להורים יהודים ממוצא טריפוליטני ורוסי; בוגר בתי-הספר הנכונים; ראש העיר סרסל בצרפת; איש המפלגה הסוציאליסטית; בשנים האחרונות יו"ר קרן המטבע העולמית; נשוי בשלישית לאחת הנשים המפורסמות בצרפת (אן סנקלייר, עיתונאית חשובה בטלוויזיה, ממשפחה יהודית מפורסמת וותיקה בצרפת); DSK הוא אב וסב מאושר, בעל קסם אישי, ידידם האישי של גדולי-עולם והמועמד המבטיח לנשיאות צרפת בבחירות 2012 עם הצהרות פרו-ישראליות ויהודיות מרשימות! הגבר הנאה והנערץ על גברים ונשים כאחד; ידוע ב"חולשה לנשים". בדרך-כלל, חולשה נפוצה זו היא סוג של חן אישי ויוזמה, שבה מצטיינים גברים רבים (בצרפת, באיטליה ואיפה לא) שלא נחשבים לעוברי גבול, כל עוד יש שיתוף פעולה מצד המין היפה וגם קורט של דיסקרטיות, ורצוי גם קצת "חוש מידה", אם אפשר להשתמש בביטוי זה כאשר הוא קשור בתאוותו של גבר. שטראוס-קהאן התגורר השבוע במלון יוקרתי בניו-יורק לפני שיצא לטיסה לגרמניה לפגישה עם הקנצלרית אנג'לה מרקל. לפני המראת המטוס לגרמניה נכנסו שוטרים ממשטרת ניו-יורק למטוס ועצרו, לפי צו, את יו"ר קרן המטבע העולמי, על-פי תביעה של חדרנית במלון הניו-יורקי. החדרנית טענה ואף הוכיחה (דנ"א) כי לקוח המלון ניסה לאנוס אותה וכפה עליה מין אורלי ואף סגר אותה בחדר האמבטיה. סיפור שלא ייאמן (לא באופן כללי בעניין סיפורי גברים וסקס), בעיקר בהתחשב בעובדת מעמדו החברתי הרם של הנאשם וכמות העיסוקים שלו מסביב לשעון הקשורים לקריירה הבינלאומית הענפה שלו. מתחילת השבוע "כל העולם" רוחש ורוגש. כל מי שיכולה ויכול, מוציאים לכיכר העיר סיפורי זימה מפורטים על שטראוס-קהאן, הכלוא בבית סוהר בניו-יורק כאחד מאחרוני הפושעים, מבלי שתפקידיו ותאריו, המוניטין המזהיר שלו וחוג ידידיו יכולים לעזור לו כהוא זה. הסיפור מזכיר את פרשיות ידידו ביל קלינטון, ואף את הקולגה שלו סילביו ברלוסקוני, גברים מכובדים שכבר עברו את הפרק הזה בחייהם, ולא היו משנים מאומה בתולדות "החולשה לנשים" שלהם. שטראוס-קהאן מבלה בבית הסוהר בפרבר של ניו-יורק בשיא ההשפלה תודות לחוק האמריקני המצפצף על "חשיבות" העצור ועם יחס לעציר, אשר ילבה את שנאת הצרפתים לאמריקנים לעוד מאתיים שנה.

השלישי בחבורה, משה קצב, עלה שוב לכותרות השבוע, שבו, למזלו הרב, הוענקה לו חופשה ארוכה ואולי בלתי מוגבלת, ובמקום להיכנס לבית הסוהר לשבע שנים, ימשיך בשלווה יחסית את חייו בביתו, יחד עם רעייתו המסורה ובני משפחתו. אין צורך להזכיר כאן לקוראים את הסיבות הידועות והפחות ידועות (ואלה שבעבורן לא נשפט) לגזר דין זה. הנשיא לשעבר, שהיה פעיל מינית במשרדים השונים (לפי מהלך הקריירות שלו), מי שתמיד לקח לעצמו מבלי שהתבקש שעשועי מין מכל סוג ותמיד בכוח, מי שחשב שהכל מגיע לו ועדיין חושב כך - לא הולך, כאמור, לבית הסוהר, אלא הולך "לסחוב זמן", לגלגל שוב ושוב את הסיפורים, לשקר מתי שנוח, לקבל שכר חודשי ופנסיה מהמדינה וכולי וכולי. רוב אזרחי ישראל - לא כולל מעריצי קצב - מרגישים כבר מזמן גועל שאין לו שיעור בעניין נשיא-לשעבר זה. ולכך אפשר להוסיף את העיכוב המקומם בביצוע גזר הדין הנראה כבר כגזר דין שלעולם לא יתרחש. התרבות הצרפתית למשל מעריצה את הגבר ה"מצליח" אצל נשים. פשוט לא ייתכן גבר במשרה רמה מאוד שלא יחזיק פילגשים כדוגמת מלכי צרפת מן ההיסטוריה. האמריקנים, כאילו שמרנים, אבל בשקט-בשקט כל גבר מצליח הוא בדיוק כמו הצרפתי והאיטלקי, אוהב נשים, מחזיק מאהבת או מספר מאהבות, כופה את עצמו על נשים שמדליקות אותו וכן הלאה. אם אנחנו הנשים חושבות לרגע שהפמיניזם שינה משהו במוח הבסיסי של הגבר, כל גבר, בכל הרמות הסוציואקונומיות שאותו גבר מצוי בהן, אנחנו חולמות. במציאות, הגבר הוא אותו כובש, טורף, תוקפן, הישגי, בעל חולשות לנשים המעבירות אותו על דעתו ולא יעזרו עוד אלף שנות פמיניזם. התופעה תתקיים לעולם, רק השמות משתנים. גברים זה כל הסיפור.