הדרישה של נשיא ארה"ב מישראל לסגת לגבולות 1967 היא סתמית ומנותקת מהמציאות. הסיסמא שלו כי הכיבוש מונע שלום היא סיסמא נבובה. החיבור של חוסיין אובמה למציאות רופף והוא אינו יכול להשפיע בזמן הקצר שעדיין נותר לו לכהן כנשיא על המדיניות במזרח התיכון.
האם ביקר פעם באריאל או לפחות קיבל מידע אובייקטיבי מה קורה שם?, האומנם הוא סבור כי צריך לסגת לגבולות 1967 לפי המודל של גוש קטיף?, האומנם הוא מאמין בחוזה שלום כשצד אחד לחוזה זה הן כנופיות הטרור שהמערב מנסה לכפות עליהן ניהול מדינה נגד רצונן ונגד יכולותיהן?
האם הוא רציני, והאם חשב בטרם הפריח לאוויר את הסיסמא בדבר הקשר, כביכול, בין כיבוש לבין שלום?, האם הוא בכלל מאמין בכינון שלום בין מדינת ישראל לבין כנופיות הטרור, שאת משאת נפשן הוא יכול לקרוא האמנות שלהן ולחזות במעשיהן?
איך הוא בכלל מסוגל להעמיד בכפיפה אחת, את אחת המדינות החשובות בעולם - מול כנופיות טרור, שצריך לבטלן אחת אחת, ועוד לתמוך במדינה עבורן, כדי שיעלו במעמדן המפוקפק ויזכו להכרה בינלאומית?, האם הוא באמת סבור כי הישראלים סכלים עד כדי כך?
להעביר מיליוני דולרים למצרים בהקשר של תוכניתו של חוסיין האמריקני לשלום במזרח התיכון, מראה על רדידות המחשבה ועל היעדר יכולת ליצור משנה מדינית הבנויה על אדני ההיגיון והבנת המצב במזרח התיכון. לא קשה להבין לאן יגיע הכסף שיועבר, וודאי שלא יגיע לגורמים פעילי שלום, או אפילו לצמצום העוני במדינת הנילוס בת שני הקצוות - עוני וטרור.
מדיניותו של נשיא ארה"ב חוסיין מעליבה ופוגעת רגשית, יותר משהיא משפיעה במשהו מהבחינה המדינית או המעשית, כי אין לה שום אחיזה במציאות ואי-אפשר כלל ליישמה.
החזרה לקווי 67 אינה בת ביצוע. הנסיגה בכלל - לא תביא לרגיעה אלא להצטברות מאגרי נשק בידיהן של כנופיות הטרור, תוך שליטתן בשטחים מהם תיסוג מדינת ישראל, כפי שקורה ברצועת עזה מאז ההינתקות מגוש קטיף.
לנסות את המודל של גוש קטיף, או מודל דומה לו, וליישמו במקום אחר, זה כמו לבדוק בקופסת גפרורים האם הגפרורים תקינים באמצעות ניסוי הדלקה, כאשר כל הגפרורים נבדקים, אחד אחד בזה אחר זה...