מומחים ללינגוויסטיקה או מומחים לשפות דיפלומטיות בלתי מוכרות לבני אנוש רגילים יכולים אולי למצוא את ההבדלים ה"מהותיים", כביכול, בין נאום אובמה ביום חמישי לבין נאום אובמה בוועידת איפא"ק. מי שחסר כל כוונה פוליטית זרה, לא ימצא ולו נקודה אחת הסותרת את מה שכל נשיאיי ארה"ב אמרו עד היום, כולל אלה שנחשבו הידידותיים ביותר. מי שמבקש לבחון זאת, יתכבד לקרוא את המסמכים השונים במקור ולא ללכת שבי אחר אמירות בוטות ומכוונות היטב מבחינה פוליטית. לצורך הדיון בלבד, נניח שהנשיא אובמה הפתיע את מר נתניהו באמירתו שלגבולות 67' עם חילופי שטחים מוסכמים הם הבסיס למו"מ. המשמעות האחת והיחידה היא גושי ההתיישבות הגדולים המוסכמים הן על ארה"ב והן על הרוב המוחלט של אזרחי ישראל. מעבר לכול הדברים שהשמיעו מקורבים ומיני גורמים רשמיים, האם הנוסחה הזו איננה מוכרת למר נתניהו? וודאי שכן . ב-23 באוקטובר 1998 חתם מר נתניהו, ראש הממשלה, יחד עם ערפאת (גדול רוצחי ישראל) על הסכם ואי. ואלה עיקריו: נסיגות - על-פי ההסכם, הפעימות הראשונה והשנייה מתוך שלוש הפעימות שעל ישראל לבצע על-פי הסכמי אוסלו יכללו העברת 13% משטחי יהודה ושומרון ממעמד של שטח C בשליטה ישראלית מלאה לידי הפלשתינים, 1% לשטחי A ו-12% לשטחי B, אשר מתוכם 3% יהוו שמורת טבע אשר לא תתבצע בהם בנייה חדשה. בנוסף, ישראל תעביר 14.2% משטח B לשטח A. לגבי הפעימה השלישית נקבע שתוקם ועדה שתדון בנושא. גם הסכם חברון נחתם על-ידי מר נתניהו תוך מסירתה של מרבית העיר לפלשתינים. לפי מיטב המידע הקיים, העיר חברון נכבשה ב - 67' ומלבד הישוב היהודי שחודש בה, כל השטח נמסר, כאמור, לפלשתינים. איך דברים אלה מתיישבים על קווי "אושוויץ" של 67' שישראל לעולם לא תחזור אליהם? בעיה! במאמר שפורסם על-ידי המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה על-ידי ד"ר דורי גולד, מי שהיה שגריר באו"ם ואיש סודו של מר נתניהו בקדנציה הראשונה ומי שמתלווה כיום אליו כאחד היועצים, ביחס למכתבי ההבהרה ששלח שר החוץ האמריקני, כריסטופר, כנספחים להסכם חברון, נאמר: "מכתבו של כריסטופר לרה"מ נתניהו מינואר 1997 נמסר לישראל מייד לאחר החתימה על הסכם חברון. כריסטופר כתב שעמדת ארה"ב בעניין הגבולות היא שישראל זכאית ל"גבולות בני-הגנה." הוא הוסיף שגבולות אלו נתונים למו"מ." ובכן, לא נכתב כלל מהם "גבולות בני הגנה". ממשיך מר גולד ומבהיר: "הוא הוסיף שגבולות אלו נתונים למו"מ." האם מישהו מוכן להסביר מה הבדלים המהותיים בין מה שנאמר על-ידי אובמה לבין מה שהוסכם על-ידי מר נתניהו בקדנציה הראשונה כשממשל אחר, לא "עוין" לישראל, היה בארה"ב? על-פי הדיווחים המגיעים מוושינגטון, ראש הממשלה מאוד מרוצה ממה ששמע בנאום אובמה בשדולה הישראלית. מצוין. האם יש מישהו בר תובנה בסיסית שיכול להסביר מה גרם לנפילת רוחו של מר נתניהו בנאום הראשון של אובמה ומה השתנה בנאום השני שלו שממש גרם נחת רוח לראש הממשלה? נאומי אובמה לא היו, בשום פנים ואופן, אנטי ישראלים. ההפך הוא הנכון. מי שנאם בבר-אילן וקבע שיש לכונן שמדינה פלשתינית היה צריך להבין שהמשמעות אחת: ביהודה ושומרון, להוציא גושי ההתיישבות הגדולים שיסופחו לישראל, ובעזה תקום ישות עצמאית, היא המדינה הפלשתינית. מי שחזר על דבריו גם בכנסת ישראל, אם כי בניסיון לחמוק מתוכניות ממשיות, היה ראש הממשלה. מר נתניהו יודע היטב שאפילו דבריו אינם מקובלים על חלקים רחבים משותפיו הפוליטיים בישראל, לכן הוא מנסה לעורר מהומות כדי להשקיט את שותפיו. אולי בהיסח הדעת אולי במכוון, מר נתניהו גרם למתיחות קשה עם הממשל האמריקני. אלה הקופצים ומברכים אותו על המוכנות שלו "לזקוף קומה" מול אובמה ולנצל את הפוליטיקה הפנימית בארה"ב, ראוי שידעו עובדה אחת בסיסית: ללא ארה"ב ותמיכתה בכל המישורים, קיומה של ישראל איננו מובן מאליו. אם יש נכס אסטרטגי שאין למעלה ממנו, הרי זו ארה"ב. מי שדואג באמת לביטחון ישראל חייב לדעת שגם אם לא מסכימים, יש דרך להבהיר זאת לנשיא אמריקני, לא בהתלהמות, לא במתן שיעורי היסטוריה בפני מצלמות הטלוויזיה. מר טלוויזיה, ראש הממשלה, סיבך את מר נתניהו בהופעה שתשאיר עקבות בבית הלבן.