"ברוך אלוקינו שנתן תורה משולשת (תורה, נביאים וכתובים) לעם משולש (כהנים, לויים וישראלים) על-ידי המשולש (משה שהוא השלישי מאחיו, אהרון, מרים ומשה) ביום השלישי ("והיו נכונים ליום השלישי", שמות י"ט, י"א) בחודש השלישי (ניסן - הראשון, אייר - השני וסיוון - השלישי). כך דרש אותו הגלילי לפני רבי חיסדא (שבת דף פח' עמ' א')". מזלו של החודש הוא תאומים ותכליתו האירוע המרכזי מתן תורה, לעשות אותנו עם ישראל תאומים-תאומים זה לזה ותאומים לקב"ה. התיאום וההתאמה מקורם בהררי קודש, ידוע כי "חותמו של הקב"ה אמת", והאמת חותמת את מעשה בראשית בסופי תיבות "ברא אלקים לעשות". בצירוף אחר יוצרות אותיות אמת את השורש תאם, ממנו נגזרו התאומים, צירוף זה פותח את מעשה בראשית בסופי תיבות "בראשית ברא אלקים".
קיימת כאן תופעה של "נעוץ סופן בתחילתן" - בהופעת הסוף החותם של מעשה בראשית בתחילתו, ובעליית האות ת' מסוף הצירוף לתחילתו - ללמד כי התיאום המוחלט והאמיתי הוא תכלית כל היצורים הנפרדים שנבראו במעשה בראשית.
לכאורה אם התבאר עד כה שחודש סיוון הוא חודש של תאומים - של גילוי ההתאמה בין שניים והדבר בא לידי ביטוי "ביום חתונתו" זה מתן תורה - מדוע נקבע כחודש השלישי ולא השני? אלא בהיות שחתונה שיש בה התאמה אמיתית כוללת את השותף השלישי, ומי הוא אם לא הקב"ה, שאז שכינה שורה ביניהם וחיים של שלמות ביניהם.
חודש סיוון, התשיעי למניין בריאת העולם והשלישי למניין יציאת מצרים, נזכר במקרא פעם אחת בלבד: "ויקראו סופרי המלך בעת ההיא בחודש השלישי הוא חודש סיוון בשלושה ועשרים בו, וייכתב ככל אשר ציוה מרדכי" [אסתר ח', ט'].
מקור השם אשורי והוא גלגול השם הבבלי "סימנו" או "זימנו" שמשמעותו שמחה. אחרים סוברים "עת להט השמש" שזו הסיבה לאפיונו של החודש בהתארכות שעות האור ובהתגברות החום, דבר הגורם להבשלת הפירות. לכן השמחה בחודש הקציר עם הבשלת התבואה והפירות היא שמחת הפרנסה - שמחה פיזית. אולם השמחה הגדולה יותר היא קבלת התורה בחודש של מתן תורה שהיא השמחה הרוחנית.
לשם סיוון יש גם משמעות בעברית. אי-אפשר שלא לראות את הדמיון בין השמות סיוון, סיני וסין. חכמי הדרוש שואלים מדוע הוסיפו לסין זו של סיני את האות ו', והפכו אותה לסיוון? התשובה לכך היא שה-ו' הזאת באה להודיענו שהתורה ניתנה ב-ו' בסיוון. שהרי בתורה עצמה לא פורש היום בחודש שבו ניתנה תורה לישראל על הר סיני.
עוד באה ה-ו' שבסיוון לצוותנו למלא התנאי שהתנה הקב"ה עם עולמו בשישה ימי הבריאה לקיים את התורה וללמדה, שאם לא כן הוא יחזיר חלילה את היקום כולו לתוהו ובוהו. בשעת מעמד הר סיני בהיות הקולות והברקים על ההר העשן, באה ה-ו' של ששת ימי הבריאה בתור עדות לדורות על כך שבלעדי התורה אין קיום לעולם.
סיבה נוספת לשם "סיוון" על-שם מדבר "סין" ו"הר סיני" ששם ניתנה התורה, וכפי שמציינים זאת חז"ל ששם זה מסמל שהתורה יכולה להיות שייכת לכל אשר חפץ בה. כיוון שניתנה במדבר, במקום הפקר.
כאן, אנו חוזרים למזל תאומים. בחודש שבו ניתנה תורה לישראל מציינים אנו את האחריות הכפולה כלפי לימוד התורה של שני השבטים יששכר וזבולון. יששכר הלומד וההוגה בתורה ומלמדה לרבים, וזבולון השוכן לחוף ימים ומספק את האמצעים החומריים לקיומה ולהפצתה. בלעדי ה"תאומים" הללו הייתה התורה ח"ו פוסקת מעם ישראל. שיתוף הפעולה בין האחים הוא הסימן המובהק של עם ישראל באחדותו ובערבותו.
מסורת נוספת טוענת שהתאומים הם משה ואהרון שהוציאו יחדיו את עם ישראל ממצרים, הוליכוהו במדבר, דאגו לצרכיו והכשירו אותו לקראת מעמד הר סיני וקבלת התורה. התורה המשולשת שניתנה לעם משולש בחודש השלישי היא השומרת עלינו במהלך שנות קיומנו בארץ ישראל המתחדשת.
