התגרות באומות העולם "כמה שעות לפני יציאתו לוושינגטון של נתניהו תדון הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה של משרד הפנים בשתי תוכניות בנייה גדולות של כ-1,550 יחידות דיור בשכונות הר חומה ופסגת זאב בירושלים, הנמצאות מעבר לקו הירוק. הוועדה תדון בתוכניות לאחר שמזכירות הממשלה הורתה שלא לדחות את הדיון בהן" (מן התקשורת המדווחת על עובדות, נטולת פרשנות, בשבוע שעבר). "פרובוקציה! התגרות באובמה! התאבדות עצמית של ראש הממשלה! עיתוי אסוני!" (מן התקשורת העוינת, השגרתית, בשבוע שעבר)
פולמוס ג' השבועות "השבעתי אתכם בנות ירושלים... אם תעירו ואם תעוררו - שלש שבועות הללו למה (=פסוק זהה מופיע בשיר השירים 3 פעמים, כמצוטט בראש המדור)? אחת, שלא יעלו ישראל בחומה; ואחת, שהשביע הקדוש ברוך הוא את ישראל שלא ימרדו באומות העולם; ואחת, שהשביע הקדוש ברוך הוא את העובדי-כוכבים שלא ישתעבדו בהן בישראל יותר מדאי" (כתובות קיא,א).
מימרא מפורסמת זו, המכונה 'סוגית שלש השבועות' הייתה אחת מסלעי המחלוקות בין הציונות הדתית הדוגלת באתחלתא דגאולה בידי העם, מלמטה, לבין ההשקפה המכונה 'חרדית', המצפה למשיח צדקנו בכל יום שיבוא משמים ויגאלנו. התורה ה'סאטמרית' רואה בתקומת המדינה 'התגרות באומות', 'עליה בחומה' והפרת 'שלש השבועות', ורב עווננו מנשוא. טוב לי חצרות ויליאמסבורג ומונסי מחוצות ירושלים ושדמות בני ברק. ההשקפה הציונית-דתית העמידה קונטרסין רבים כנגד אסכולה זו, ובהם שורה של תשובות ניצחות כלפי 'חשש השבועות', והן זמינות לכל מעיין אפילו בויקיפדיה. בראשן ג' תשובות המצטרפות אהדדי:
- הצהרת בלפור והחלטת האו"ם הן "רשיון האומות" לתקומתנו "וסר פחד השבועות".
- אומות העולם הפרו מצידם את השבועה לבל "ישתעבדו בישראל יותר מדי", ובטל ה'הסכם' ההדדי.
- ובכלל, כל השבועות הללו אינן מוזכרות בספרי הלכה, ואינן אלא דברי אגדה בלתי מחייבים. ועוד...
הטרמינולוגיה בפי האנטי-פטריוטים, מן הצד הרדיקל-ימני (=סאטמר) או הרדיקל-שמאלי (=התקשורת), היא זהה: 'התגרות באומות'.
כך בונים חומה לא לחינם השביע הקב"ה דוקא את 'בנות ירושלים', שכן עיר זו שוכנת בנקודת המוקד של הסכסוך, ועל חומותיה יתנפצו כל סרבני הגאולה וכל אחוזי פחד "מה יאמרו הגויים?". לא לחינם השבועה, שפג תוקפה, מנוסחת בלשון "שלא יעלו בחומה", המזכירה אסוציאטיבית את חומת ירושלים. לא לחינם "הוועדה דנה בתוספת בניה בהר חומה" דוקא, גם עליה בהר, גם בחומה!
שכונת 'הר חומה' זו מייצגת היטב את בניינה העכשווי של ירושלים גם במושגים סמליים. לפי נתונים רשמיים היא מונה כיום י"ב (מספר הרמוני חזק!) אלף נפש, מחציתם חילוניים! הפרופיל הייצוגי שלה הוא דתי-לאומי, מן הזרם של 'מרכז-הרב', בנותיה וצאצאיה, שהרי כל פרק ופרק בבניינה כרוך היה ב'התגרות באומות', כביכול. כך בונים חומה!
צו בנייה! בשבוע שחל בו 'יום ירושלים', אשר לצערנו נחוג בעיקר במחוזות הציונות הדתית, נעלה את בנין ירושלים על ראש שמחתנו, גם אם הוא נחזה ע"י סאטמר והתקשורת כהתגרות באומות העולם. ולעניין 'ג' השבועות', לאחר שפג תקפן כמבואר היטב במשנת הציונות הדתית, נעדיף את הקריאה החדשה בהן, המהופכת והמתגרה: "השבעתי אתכם (ל)בנות ירושלים".
מימרא זו שגורה על-פי משכבר השנים, וכמדומה שכבר בא זכרה גם במדור זה, כ'וורט' חסידי התלוש לעתים מפשוטן של מילים. עתה, בעת כתיבת השורות בליל ל"ג בעומר, עלה בדעתי לקשר מימרא מחוכמה זו עם דברי הזוהר (נח לה,ב) "עשה הקב"ה ירושלים למעלה כנגד ירושלים של מטה, ונשבע שלא יבא שם עד שיבואו ישראל בירושלים של מטה". שבועת בנין כנגד שלש שבועות של הקפאה ובלימת עליה בחומה. הקב"ה השביע את עצמו, כביכול, ואותנו, לבוא בירושלים של מטה, לבוא ולבוא. הקב"ה ממתין, תוך שבועה רועמת, לבניינה של ירושלים דלתתא כדי שיוכל לשים כסאו בירושלים דלעילא.
לכשתמצי, זו השבועה הרביעית בשיר השירים, המצוטטת אף היא בראש המדור; שלש שבועות הן שליליות, עצורות - "אם תעירו ואם תעוררו". משפגו - צמחה תחתיהן שבועה רביעית אקטיבית, אנרגטית ומלאת חיים - "(ל)בנות ירושלים. שחולת אהבה אני"! ביום-ירושלים נשבע לה אמונים "שחולת אהבה אני". נשיר לה את שירי אהבתנו בפסוקו של ישעיהו בפרק נחמת ירושלים: "ורב שלום בניך", ובתוספת החז"לית: "אל תקרי בניך אלא בונייך" (סיום מסכת כריתות) .
