באחד המאמרים באתרי
"זרקור" התייחסתי למחדלים של אדם ופגעי טבע וטכנולוגיה, וביקשתי להדגיש שבמשגים, יש פן חיובי - למידת הלקח, הסקת מסקנות שתמנע מהתופעות הללו לחזור. הבאתי דוגמה מתחום המשפט, מפי אחד ממניחי היסודות של מערכת המשפט שלנו, הפרופסור גד טדסקי, חתן פרס ישראל למדעי המשפט. הוא אמר שכללי החוק והמשפט באים לידי ביטוי דווקא בהפרתם. לאמור - רק כאשר מופר חוק, והאשם בכך מובא לדין, החוק מיושם למעשה.
מבוא זה הוא משל ל
עמרם מצנע. מצנע "היה". נכון, הוא היה אלוף בצה"ל, הוא היה יושב-ראש מפלגת העבודה, הוא היה ראש עיריית חיפה, והוא היה האדם ששיקם את העיירה ירוחם. אלא שיש גם אחרים שהיו. נתניהו היה ראש
ממשלה רע בכהונתו הראשונה, והוא רע יותר בכהונתו השנייה.
אהוד ברק היה ראש ממשלה ויושב-ראש העבודה, והוא איבד את שניהם. לעומתם, עמרם מצנע, אדם שמילא כבר תפקידים בכירים צבאיים, פוליטיים, מוניציפליים ואחרים, ואלה שימשו - ועדיין משמשים לו - בית ספר. בכך, בין היתר, נמדד מנהיג ראוי. Trial and error - מסה ומעש. הפקת לקחים.
עמרם מצנע, לא זו בלבד שהוא נמנה עם המפקדים הצבאיים שראו מקרוב מלחמה מהי, ומבינים לכן שהניצחון הגדול ביותר הוא למנוע אותה, אלא הוא נתן - ונותן - ביטוי מלא לעצם שמו של הצבא שלנו,
צבא ההגנה לישראל. במילים אחרות, הצבא הוא אמצעי של המדינה, ולא צבא שיש לו מדינה. יתרה מזאת, גם במסגרת הצבאית, בצד התפקיד שמילא האיש, היושרה האישית שלו לא הועבה משיקולים אחרים. זה נכס גם למנהיג צבאי וגם למנהיג אזרחי. יושרה זאת באה לכלל ביטוי גם בהופעתו בכינוס של מס"ד - המחנה הסוציאל-דמוקרטי - בתל אביב, שבו רבים מן המשתתפים ביקשו לשמוע ממנו שהוא יעמוד בראש תנועת מרכז-שמאל חדשה. אך מצנע הבהיר, דומני כבר בראשית דבריו, כי "אני איש מפלגת העבודה".
בפנייה לאנשי מס"ד הוא כתב, בין היתר:
"אני שותף למטרה האסטרטגית שלכם - הקמת רוב חוסם נגד ממשלת הימין בשילוב מפלגות המרכז-שמאל, ובפעילותי הציבורית מימשתי את 'חמשת הדגלים' של מס"ד - שלום, צדק חברתי, שוויון אזרחי יהודי-ערבי, חינוך ופוליטיקה נקייה. שמחתי שעשרות מכם כבר התפקדו ל'עבודה'. אשמח לראות את מס"ד הופכת לחוג רעיוני סוציאל-דמוקרטי ב'עבודה'".
יש בפנייה הזאת גם תכונה של צניעות אצל מצנע. הוא לא "הצנוע הידוע", והוא לא מבקש לזכות בתואר הזה. אבל הוא, כאסטרטג פוליטי וצבאי, משרטט את השלבים במערכה מתמשכת. שלב א' - חסימה. לאחר מכן יבואו שלב ההתבססות וההסתערות. גם הדגשתו שהוא מממש את דגלי החברה, המדינה והביטחון - יש לה יסוד איתן. יש לו קבלות בכל התחומים האלה.
בימים אלה, כאשר המדד התקשורתי והציבורי הוא כושר רטורי, אפשר ועמרם מצנע הוא לא נואם גדול. הוא נואם כלל לא רע, אבל הוא לא אדם שמשלם מס-שפתיים למשהו שהוא לא מאמין בו. תוכו כברו. אנשים, בסופו של דבר, אוהבים זאת, וגם מושפעים.
כל כוח פוליטי, מתקדם ככל שיהיה, אם לא יקבל תמיכה, יילך לאיבוד - במקרה הטוב, וייעלם מן המפה - במקרה הפחות טוב. כל היעדר השתתפות בבחירות, גם בבחירות פנימיות, כמוהו כתרומה ל"שטח הפקר". במפלגת העבודה עדיין נותרו מנהיגים ראויים, חרף הסחף הגדול והמשברים שפקדו אותה. אבל מכל אלה שמועמדים לעמוד בראשות מפלגת העבודה, בעמרם מצנע ישנה הבטחה למעין צרוף של מורשת תנועת העבודה - ושינוי. לכן, לעניות דעתי מצנע הוא לא רק בשורה להצלת מפלגת העבודה, אלא גם בשורה לעם. מדובר במנהיג שיָראה לציבור שיש אור בקצה המנהרה, אם הציבור יצעד במרץ אחריו לקראת ישראל אחרת. הדרך מתחילה בהתפקדות למפלגת העבודה - נותרו רק עשרה ימים לסיום המיפקד - כדי להשתתף בבחירות הפנימיות ב-12 בספטמבר. אני התפקדתי.
