לא רק מחיאות הכפים לנתניהו בקונגרס הרשימו אותי (ואת כל העולם), לא רק שפתו הרהוטה והרטוריקה המבריקה, אלא בעיקר משום שאמר לאובמה, לארה"ב ולעולם את שהיה צריך להאמר, וללא כל קישוטים וקשקושים, ניתן לסכם זאת כך:
1. מוכנים להסדר מיידי עם הרשות הפלשתינית.
2. מוכנים לעיקרון שתי מדינות לשני עמים.
3. הכרה הדדית (בהם כמדינה פלשתינית ובנו כמדינת העם היהודי).
4. סידורי ביטחון (כולל פירוז הגדה ונוכחות צבאית ישראלית לאורך הירדן).
5. החזרת שטחים על בסיס 67' עם תיקונים (אבל פיצוי שטחים).
6. גושי התנחלויות ישארו בשיטחנו.
7. הסרת התנחלויות בודדות או העברתם לשלטון פלשתיני.
8. אחדות ירושלים.
9. פתרון הפליטים הפלשתינים במדינת הפלשתינית.
10. אין מו"מ עם החמאס או
ממשלה נתמכת חמאס.
מבלי להכנס לסיכוי (ששואף לאפס) להגיע להסדר עם הפלשתינים, טוב עשה נתניהו שהוא נמנע בכוונה מוויכוחים על מהות הצדק ההיסטורי לעם ישראל ואפילו נמנע מלהזכיר את תמיכת הפלשתינים באל-קאידה כיום ובהיטלר בעבר. הוא דיבר לעניין.
למרות שיש עיתונאים ופרשנים המנסים בכל כוחם להמציא חילוקי דעות בין נתניהו לאובמה בקשר לפתרון ולהסדרים, הרי שמי שבוחן את שאמר אובמה בשני נאומיו ימצא הבדלים מינוריים בלבד ממה שאמר נתניהו, וניתן לומר כיום בבירור שנתניהו ואובמה בראש אחד מבחינת הפתרון (למעט אולי נושא מזרח ירושלים והנוכחות על קו הירדן, שאלו נקודות מחלוקת שניתנות לפתרון).
בכל זאת, בכל עשרות המאמרים בנושא נאומי נתניהו, אנשי השמאל, מ
אורי אבנרי,
ידיעות אחרונות ו
מעריב ועד נפתלי רז, יוצאים מגידרם ממש לספר לנו כמה שביבי היה גרוע וכמה שלא אמר כלום ושבייש את אובמה וכו' וכו'. לא רק שהם יודעים שהעם בקונסנזוס לגבי הצעות נתניהו (והדחייה הצפויה של הפלשתינים) הם ממש בפאניקה כי נתניהו הוכיח מנהיגות בצורה הכי ברורה והפוזיטיבית וכל ההשמצות ירדו לזבל. במשאל דעת קהל של המכון לקרטוגרפיה שהועלה בטלוויזיה, הליכוד מקבל (אחרי נאומי נתניהו) 33 מנדטים, קדימה יורדת ל-22 מנדטים וליברמן מגיע ל-20 מנדטים. (ש"ס רק 12).
משמעות הדבר לקדימה, ל"עבודה" ולרסיסי השמאל, שהם נשארים במדבר האופוזיציוני אולי עד סוף העשור, ומכאן מאמריהם שתוקפים בלכלוכים, בשקרים ובחמת זעם את הצלחת נתניהו.
ממש תענוג לקרוא אותם ולראות איך הם אוכלים לעצמם את הלב, שימשיכו, שימשיכו...