ספר חדש בהוצאת וילנסקי שכתב ד"ר חיים פיירברג, צילם חוני המעגל, נתנה ייעוץ שולה וידריך, עיצב דני שחם "תל אביב-יפו, צבעים רבים לה", הוא הווה ועבר של תל אביב. הספר מיועד לקבוצה ההולכת וגדלה של מעריצי העיר. מאות תצלומים מאז ההגרלה של המגרשים בחולות, במקום שלימים היה לרחוב הרצל ועד לימים אלה.
זהו ספר על הארכיטקטורה של תל אביב בשני השלבים של קיומה ובלי לתעד כמעט את השלב השלישי הנוכחי, שהוא, בין השאר, נמל תל אביב, נמל יפו המתחדש, יפו המשתפצת, תל אביב ומגדליה החדשים, שכונת הקריה עם בתי שרונה באזור הקריה וכול מה שמתרחש כרגע בעיר שהולכת והופכת ליפה יותר, מגניבה, מושכת ורבת רובעי קסם היסטוריים, מתחדשים.
שני החלקים המתועדים בתמונות הם תל אביב "של פעם", עם יפו העותומאנית של תחילת המאה העשרים, תל אביב של כיכר צינה -הכיכר המוצלחת, חוף הים של פעם עם הטיילת ואלפי האנשים בכיסאות הנוח, ימים שאני קוראת להם "ימי התירס" בזכות עשרות דודים בהם התבשלו קלחי התירס בקליפתם, והדיפו ריחות וטעמים הכי בעולם. תל אביב מצולמת בעליבותה שהתקבעה בערך בשנות החמישים, ימים ושנים בהם הבתים הפכו מקולפים יותר, מוזנחים, בתי סלאמס, עם "תוספות בניה", ללא תואר וללא הדר, מדרכות שבורות, רחובות שלמים של חורבות ביפו ובתפר שבינה לבין תל אביב, הזנחה וכיעור. הכיעור וההזנחה רק החמירו והשינוי שמתרחש עתה, הוא גדול במידה כזו שתל אביביים בני עשרים בקושי יכולים להבין אותו במציאות הנוכחית (יש עוד הרבה מה לשפר...)
עיר בתולה בימי בתוליה הייה העיר יפהפייה של ממש עם בתי נסיכות, בעלי עמודים עגולים וכותרות עמודים, עיטורי אבן ופסיפסים נאיביים, בתים שכמו נלקחו מציורים בספרי ילדים. שדרות נבנו בה כדי שתהפוך ללא פחות מעיר גנים וגינות. הים והטיילת היו מרכז חיי העיר כפי שקורה בכל עיר הבנויה על שפת ים יפהפה עם חוף זהוב אינסופי. תל אביב הייתה עיר של תרבות (קצת פרובינציה אבל עם תזמורת פילהרמונית רצינית), שמחת חיים (עדליאידע), אנשים ונשים, בתי קפה, אשי בוהמה, בית עירייה צנוע ויפה, תערובת של תרבויות ובליל של שפות - בעיקר חיבור בין אידיש וערבית.
"תל אביב יפו צבעים רבים לה" הוא ספר המתעד בעיקר בנינים ורובעים, כיכרות וטיילת, יפו הישנה מלפני הקמת המדינה ובניינים של "הסגנון הבינלאומי" בשדרות רוטשילד, רחוב אחד העם, בתי שנות השלושים ברחוב אלנבי שהיה פעם רחוב אלגנטי ו"חשוב" מבחינה חברתית, ארכיטקטונית ונדלניסטית. נווה צדק של פעם ומרכז סוזן דלאל של היום על ההרמוניה של בתיו, ומפרץ יפו שיופיו נשאר לעד, בתי פאר של פעם, שמתחילים להתגלות מחדש אחרי שיפוצים מוצלחים, גורמים לקורא פרצי נוסטלגיה.
זהו ספר סנטימנטלי ואוהב את תל אביב בתמונות של הבתים, שההווה שלהם אחרי שיפוץ לא מבייש את נעוריהם. מבט על תמונות תל אביב וקריאה בטקסטים גורמים לקורא לבקש כבר את החלק השני שטרם נכתב: תל אביב כאן ועכשיו תערובת של סגנונות, עם ים של בתי קפה, אנשים, שדרות, מסעדות, צמחיה, עיצוב בשלל סגנונות, שמחת חיים, עיר של זקנים וצעירים שהתואר שלה עיר ללא הפסקה הוא לא סלוגן בלבד.
