שתי קבוצות הכדורגל הטובות בעולם נפגשות באיצטדיון המיתולוגי ביותר, למשחק החשוב ביותר של העונה. ארבעה שערים, קונצרט של כדורגל, החמצות מסמרות שיער, הצלות מרהיבות, אפילו תצוגת שיפוט מעולה. מה כבר יכול לקלקל את החגיגה? - השידור בערוץ 10.
מזמן לא שמעתי צמד קשקשנים כמו יורם ארבל ואייל ברקוביץ'. איך אמר לי בני אחרי עשר דקות? "אי-אפשר לעשות כפתור mute רק על השדרים? תנו לשמוע את הקהל!", שלא לדבר על כך שארבל, שלא סתם את הפה לרגע, לא הבחין באירוניה שבדבריו כאשר אמר ש"אתם בטח שומעים את השדר שמתחתינו".
ארבל היה השדר הכי טוב בארץ. היה. אמש הוא חזר לימי הרדיו, כאשר שכח לגמרי שאנחנו רואים את המשחק בדיוק כמותו, ותיאר כמעט כל מהלך - ובדרך כלל בפיגור של כמה שניות. ראשית, מר ארבל, יש לנו זוג עיניים כמו לך. תקשיב פעם לשדרים האנגלים ותלמד איך מעבירים משחק בטלוויזיה: נותנים רק את השמות ומוסיפים תובנות של איש מקצוע. שנית, אם אתה כבר נמצא במגרש - תתן ערך מוסף שיצדיק את ההוצאה: ספר מה שלא רואים בטלוויזיה, תעיף מבט על הספסלים, תגיד מה עושים המאמנים, תגיד מי מתחמם, ספר על האווירה (או טוב יותר: שתוק ותן לנו לשמוע 90,000 אוהדים).
השבח היחיד שאפשר להגיד על השידור של ארבל, זה שהוא היה הרבה יותר טוב מה"פרשנות" של ברקוביץ'. עצם הבחירה בברקוביץ' היא שגויה. מדובר בכדורגלן-עבר טוב, אבל שום דבר מעבר לזה. האיש מעולם לא היה מאמן, ובשחצנותו האופיינית כבר הבהיר שוב ושוב, שהוא מוכן לקבל רק את משרת מאמן נבחרת ישראל ("העם דורש את זה", הסביר את הקורבן הגדול מצידו). חוץ מזה, מדובר בבריון שהורשע בתקיפת מאמן הילדים של בנו, שתקף פיזית עיתונאי, שהשמיץ בפומבי את מאמניו והלבין ברבים פני רבים מעמיתיו.
לגופם של דברים, ברקוביץ' לא אמר שום דבר, למרות שגם הוא לא סתם את הפה (היה משעשע לראות כיצד הוא וארבל כמעט רבים על המיקרופון). בעשר הדקות הראשונות הוא התפעל בקולי-קולות מהטקטיקה המופלאה של אלכס פרגוסון. לאחר מכן השתפך על הקונצרט של ברצלונה, מבלי להסביר לנו ולו במילה אחת את השינוי. דקות בודדות אחרי שברקוביץ' קבע שדוד וייה הוא השחקן היחיד בברצלונה שניתן להחליפו בשחקן של מנצ'סטר יונייטד, כבש החלוץ הספרדי את השער המכריע של קבוצתו. לשיאו הגיע ברקוביץ' (שכזכור לא אימן אפילו דקה בקבוצת בוגרים) כאשר השיא עצות לסר אלכס, המאמן הטוב ביותר בעולם, וכמעט נזף בו כאשר לא שמע בקולו.
אילו ערוץ 10 היה רוצה להיות מקצועי באמת, הוא היה מביא כפרשן מאמן בעל ניסיון ומוניטין. למשל: את אברהם גרנט, הישראלי היחיד אי-פעם שהיה בגמר ליגת האלופות שלא על תקן של צופה/שדר/פרשן/קשקשן. אבל זו כנראה דרישה מופרזת.
ועוד הערה: בסוף השידור רצה רשימה ארוכה של קרדיטים. ממה שהספקתי לראות, היו שם במאי ועוזר במאי ועורך ועוזר עורך ועוד כמה וכמה. מה בדיוק כל אלו עשו, כאשר מדובר בשידור חי שהופק וצולם ונערך ושודר כל-כולו בידי צוותים אנגליים? לערוץ 10 הפתרונים. ואולי גם זה, לצד החובבנות של השידור עצמו, מסביר מדוע הערוץ הזה חי כל הזמן על סף פשיטת הרגל.
