אין זאת כי אם מבשלת הבירה של מינכן, ה"הופברויהאוס", היא זו ששימשה, עם קצת דמיון מודרך, מקור-השראה למסעדת ה"ברוהאוס", שבשדרות רוטשילד 11 בתל אביב, אף כי להבדיל אלף-אלפי הבדלות.
בהיבט השיכר היא, למען האמת, לא יותר מחיקוי עלוב. אחרי ככלות הכל, בבית היוצר התל אביבי מופקים רק שלושה סוגי בירה, וגם הם לא-מסוננים: כהה, עם קצף ייחודי ורמת-אלכוהול של עד 7%; אדמדמה, עם רמת-אלכוהול של כ-5%; וכזו שהיא בעלת גוון צהבהב, אף היא ברמה דומה, הנחשבת לבירה הנפוצה ביותר באירופה כולה.
אלא שאנחנו לא הגענו ל"ברוהאוס" כדי ללגום בירה. את משקה השיכר המבעבע אנו מעדיפים להריק לגרוננו בבית היוצר הגרמני עצמו, עם תרבות השתייה המסורתית שלו. "ברוהאוס" התל אביבית, לעומתו, משמשת בשבילנו מקור-השראה אידיאלי לתרבות של קולינריה מקומית משובחת, שפה ושם אומנם עשויה גם להזכיר את תרבות האוכל הגרמנית.
מאסטרפיס היינו בהרכב של ארבעה, עליזים ומתרוננים, גם ללא הבירה. במקומה הזמנו, כחום היום, לימונדה צוננת, דיאט-קולה ובקבוק גדול של סודה. אחרי הפתיח הזה, שהשיב את נפשנו הצמאה, התפנינו לתפריט המגוון שהוגש לנו. דלינו ממנו ארבע נקניקיות-עגל, עם חזרת חריפה וכרוב לבן, כמיטב המסורת של הקולינריה הבווארית, הנהוגה מזה עידן ועידנים ב"הופברויהאוס" של מינכן. כתוספת ישראלית למנה הוגשו בצידה גם ירקות צלויים, תפודים מאודים ובצלצלים. המנה הייתה ממש לעילא ולעילא. בעוד שלושת הסועדים האחרים, שהסבו לשולחננו, הלכו על צלעות-בשר עם תפוחי-אדמה, וגם על פילה-בקר עם צ'יפס. ניכר היה בהם שאף הנאתם הייתה מלאה.
מן הקינוחים בחרנו ב"מאסטר-פיס" של "ברוהאוס", זה מכבר הימים: פילו-תפוחים, טבולים באגוזים טחונים ובצימוקים. עוד זה בא אל קירבנו, ואת הכבודה הנכבדה שטפנו באספרסו דומיננטי כפול, מוקצף כדת וכדין, כפי שרק ב"ברוהאוס" מיטיבים להכינו.
על הארוחה השמיימית לארבעה שילמנו 550 שקל, כולל תשר של 15% לשירות אדיב, מכל הלב, בניצוחו המרשים של רב-המלצרים, ערן, שכבר מזמן יודע את נפש בהמתו. לא נותר לנו אלא לזכות את "ברוהאוס" האגדית במלוא 10 הנקודות של הסולם הקולינרי, ועוד נשובה אליה במהרה.