מתוך כל ההתייחסויות האקדמיות שפורסמו בארץ, לישראל לו גם רצתה, אינה יכולה לעשות הבחנה בין מטרות כוח צבא למטרות ערך אזרחיות בשל שטחה הזעיר ובשל האסימטריה הקיימת ביחסי הכוחות שבינה לבין אויביה. מסיבה זו ישראל איננה רשאית לספוג מכה כל שהיא בנשק להשמדה המונית הכולל פגיעה בחומרי לחימה כימיים, ביולוגיים ונשק גרעיני. לכן, במקרה של פגיעה שכזו בשטחה חייבת ישראל להגיב במכה שנייה נגד חלקים מוגדרים של העולם הערבי-מוסלמי, באופן שעוצמתה של מכה זו תפגע בפוטנציאל הצבאי של אויבותיה, וביחס הפוך לאסימטריה ביחסי הכוחות בין ישראל לערבים.
כלומר, אם העוצמה הצבאית של העולם הערבי מרוכזת היום בידי 10 מתוך 20 המדינות הערביות - 10 מדינות אלה יושמדו במכה השנייה תוך התמקדות במטרות כוח צבאיות אך גם בפגיעה ממוקדת בשטחי המחייה של האליטות האינטלקטואליות של אותן מדינות.
בתוך אלה עוצמת הפגיעה במטרות האויב צריכה להיות שקולה בהיקפה למידת הפגיעה במדינת ישראל על-פי סולם מודרג ומחושב של עוצמות תגמול, שכן יש לנשק לא-קונבנציונאלי השלכות חמורות על איכות הסביבה והבריאות של האוכלוסיה, במיוחד למשמעויות הפעלתו על שטחה הצר של מדינה ישראל, הצפיפות הגבוהה של אוכלוסייתה, משטר הרוחות והתנאים האטמוספריים המשפיעים על הנשורת הרדיואקטיבית, וזרימת חומרי לחימה כימיים וביולוגיים אל מקורות מים, שדות ומגורי אדם.
נניח שהאירנים, הסורים ובני בריתם יחליטו "להגביל" את המכה הגרעינית ו/או הקונבנציונאלית שלהם, ולמקד אותה במטרות כוח של ישראל, לדוגמה: לפגוע במכה הראשונה בבסיסי חיל האוויר והים ובמחסני החירום של כוחות היבשה, במערכות התקשורת, הבקרה והשליטה ובמרכזי הגיוס, הפיקודים הצבאיים והמטרות האסטרטגיות האחרות שלה - יש להדגיש שבמושגים של ישראל משמעות פגיעה שכזו במטרות הכוח, מעבר לפגיעה החמורה שתגרם לאוכלוסיה האזרחית, משמעות הדבר שלילת היכולת הקונבנציונאלית הבסיסית להגן על קיומה של המדינה, ועל כן השימוש באופציה הגרעינית יתחייב ויהפוך לממשי בסולם מודרג של עוצמות מכה שנייה ככל שהנזק יהיה חמור יותר למטרות הכוח של המדינה. לכן אין משמעות למושגים "כוח מול ערך" והגבלת מכת הנגד אם הערבים יגבילו את התקפותיהם למטרות צבאיות.
כל תושב ישראלי, בנוסף לקרבתו אל אזורי התקיפה הגרעינית או הקונבנציונאלית של האויב, בנוסף להיותו אזרח המוגן על-פי החוק הבינלאומי הנו חלק מהפוטנציאל של הכוח הלוחם האמור להיקרא אל שדות הקרב. לסיכום, שטחה הצר של מדינת ישראל והטווחים הקצרים בין המתקנים הצבאיים והאסטרטגיים לשטחי האוכלוסין האזרחיים הופכים את ההבחנה בין מטרות כוח למטרות ערך לחסרי חשיבות במונחים של קרינה, נשורת, חום וגלי הדף העלולים להרוס חלקים גדולים של השטח המיושב בישראל.
לפיכך מחייבת תורת הביטחון הגרעינית של ישראל, תגובה שנייה מוחצת גם במקרים שבהם יעזו האירנים ובני בריתם הערבים לתקוף "רק" מטרות כוח צבאיות, בהן השמדה בנשק גרעיני של גייסות או אוגדות שריון ישראלית במהלכים של קרבות שיתרחשו בשטחים פתוחים בירדן, סוריה או סיני (נושא אליו התייחס בספרו יאיר עברון
3).
המשמעות תהיה, שאם תותקף ישראל בנשק גרעיני כלשהו, ובכל נסיבות שהן – לא יהיה לישראל מנוס אלא להפעיל במשולב נשק קונבנציונאלי וגרעיני נגד העוצמה הצבאית הכוללת של מדינות ערב (לפחות אלה שבהן מרוכזת עיקר העוצמה המאיימת עליה בהשמדה קונבנציונאלית).
במקרה מיוחד זה של ישראל, ההשמדה ההדדית המובטחת איננה יכולה לעשות אבחנה מי מהמדינות "אשמה" ישירות בירי הגורם לנשורת רדיואקטיבית ומי מהן לא. הסיבה לכך איננה נקמה, אלא הרציונל השרידותי הקר: אם רק המדינה התוקפת (אירן לדוגמא) תושמד במכה השנייה על-ידי ישראל, הרי שבידי שאר מדינות ערב יוותר כוח שיורי רב להמשך המלחמה - ולו אף קונבנציונלית מוגבלת, כדי לקצור את פירות המכה הראשונה ולהשמיד את מדינת ישראל.
זוהי המשמעות הגלומה בדוקטרינה הגרעינית של ישראל. כל מדינה ערבית במזה"ת ערבה לא רק לקיומה ושרידותה היא, אלא של כל שאר המדינות הערביות שהן בנות בריתה המוצהרות בכוח או בפועל.
יתרונותיה, כמו סכנותיה של דוקטרינה זו לישראל ברורים: לא רק התוקפן הישיר יושמד, אלא כל חבריו התוקפנים בלא הבדל. המשמעות היא: כל מדינות המזה"ת יתקיימו או שכולן יושמדו. לא יהיה מצב בו ישראל תושמד והערבים יירשו אותה לאחר שואה שנייה. לא רק שתפיסה זו חייבת להיות בבסיס ה-MAD של המזרח התיכון, היא גם חייבת להיות מובהרת לצד השני.
חייבת להיות נכונות מוצהרת (ולפחות מוגבלת במסגרת מדיניות העמימות הקיימת) להשתמש בנשק זה כדי להרתיע מפני התקפת חיסול נגד מדינת ישראל, ולהבהיר נקודה זו באופן חד-משמעי לערבים, לטורקים ולאירנים. בלא נחישות ובלא העברת מסר זה לאויב הפוטנציאלי עלול המאמץ האדיר והיקר של ישראל בתשתית האופציה הגרעינית, באמצעי השיגור, ובתורת ההפעלה של הנשק הזה, לרדת לטמיון.
הרתעה גרעינית אפקטיבית מחייבת יצירת מאזן אימה במזרח התיכון שיאפשר "קיום בצוותא" של מדינות עוינות, עד לשלב שבו תיווצר במזרח התיכון הרמוניה מדינית ויציבות שלטונית. ישראל חייבת להעמיד את הערבים על קרני הדילמה, בדבר תגובותיה האפשריות, במצב בו נשק כימי וביולוגי או מזהמים רדיואקטיביים ללא פיצוץ גרעיני יופעלו נגדה.
טוב שאלה ייקחו בחשבון שסף של 400 הרוגים הביאו את צה"ל לריסוק כמעט שלם של הרשות הפלשתינית בשנת 2002, והרבה פחות מזה למלחמה לבנון השנייה. מצב עניינים עגום זה מסביר שקיום מדינת ישראל על בסיס זה של תורת הביטחון הגרעינית מחייב מנהיגות ברמה שמעבר למקובל, ובעלת יכולת אבחנה וכושר לזיהוי גמיש של מצבים משתנים בשדה הקרב הקיברנטי והתקשורתי של המאה העשרים ואחת באתגרים המציבים רמת סיכון שאין למעלה ממנה לקיום מדינת ישראל ושלום האזור.
פרופ' שי פלדמן מראשוני הכותבים על נושא הגרעין בישראל (ראש המרכז למחקרים אסטרטגיים באונ' ת"א) מציין בספרו הרתעה גרעינית לישראל
2, שקיימת אסימטריה הפועלת דווקא לטובתה של ישראל בהקשר זה: יכולתה להשמיד במכה השנייה את האליטות השלטוניות והאינטלקטואליות של המעמד הבינוני והעליון המתרכזות בשל האופי הצחיח של המזה"ת בשטח קטן יחסית סביב עמקי הנהרות והדלתאות הפוריות של המזרח התיכון, ומסיבה זו הן קלות לפגיעה בנשק גרעיני ללא צורך להשמיד את יתר האוכלוסיות, ובאופן "שיחזיר את אותן מדינות למצב טכנולוגי ותרבותי של תקופת האבן".
יש בידי ישראל, לפי השערות חוקרים ופרסומים זרים, מאות מערכות נפץ גרעיניות באמצעי שיגור מגוונים, החל ממזוודות נשיאה וכלה בטילי שיוט מצוללות וטילים בליסטיים ארוכי טווח. לעומת זאת, במדינת ישראל מתקיימים יחסי אוכלוסיה בשיעור של 4 ל-6 בין ערבים ליהודים בשטח של 25000 קמ"ר, ולדעת שי פלדמן מי שירצה לחסל במכה גרעינית אחת ויחידה את אמצעי השיגור של ישראל כדי למנוע ממנה כושר למכה שנייה (מתקנים הנחשבים כבעלי כושר הקשחה, הסתרה ושיגור בלתי פגיעים ביבשה באוויר ובים), יהיה חייב לכסות כל קמ"ר בכמות דמיונית של מגטונים שתשמיד גם את התוקף לא רק במרחבי המזה"ת אלא גם באירופה ובאסיה, בלא שיפיק כל תועלת מהתקפה שכזו.
כאמור ישראל תוכל להרתיע משימוש בנשק גרעיני נגדה רק אם תהיה נכונה להפעיל מכה שנייה נגד מרכזי השלטון הערביים באופן שעלול החזיר את המזרח התיכון לתקופת האבן אם לא למטה מזה. הנחה זו חייבת להיות בבסיס ההרתעה הגרעינית של ישראל כדי לסכל את הכוונות להשמדתה של המדינה היהודית בין אם בכוח קונבנציונאלי ובין אם גרעיני.
סיכוני הטכנולוגיה הערבית קשורים לאופי המתקן הגרעיני המפותח על ידיהם והעלול להיות מופעל נגד ישראל. ארה"ב הפעילה על הירושימה ונגסקי באוגוסט 1945 שתי פצצות גרעין - בטכנולוגיות אורניום ופלוטוניום, כאשר הבטיחה שהפיצוץ יהיה בגובה רב יחסית מעל הערים, במגמה למנוע זיהום של הקרקע לדורות רבים. פיצוץ של מתקן גרעיני פרימיטיבי על-הקרקע, כגון באמצעות "מזוודת" פלוטוניום, או פצצה המיוזמת בנגיעה בקרקע, תגרום לנזק בלתי הפיך לקרקע, מי התהום והסביבה לאלפי שנים. גם פיזור של חומר רדיואקטיבי מזהם על הקרקע או במקורות מים עלול לגרום לנזק דומה.
באשר לשאלה של הפעלת נשק גרעיני אמריקני במזה"ת במקרה של עימות, צריך להיות ספק אם בנסיבות אפוקליפטיות כאלה ארה"ב תפעיל את המטריה הגרעינית נגד כל או אף חלק ממדינות ערב כפי שמחייבת הדוקטרינה הישראלית של הרתעה-הכרעה אולטימטיביים, כגון באיום גרעיני ישיר על-ידי אירן.
לנחישות הפעלת הדוקטרינה הזו על-ידי המנהיגות הפוליטית של ישראל במצבי חירום חשיבות מכרעת בהרתעה מפני המלחמה, ונושא זה מחייב רמת מודיעין עילאית, טכנולוגיות ניטור שליטה ובקרה לזיהוי איומי שיגור גרעיניים, ויכולת אינטלקטואלית להפעיל שיקול דעת מדיני וצבאי על-פי ניתוח מצבי החירום וקביעת החלטות הפעלה גורליות של נשק יום הדין.
ישראל חייבת לדחות ככל האפשר את הצטיידות הערבים בנשק גרעיני בכל דרך, כולל הפעלת כוח קונבנציונלי לפי דוקטרינת בגין 1981 ואולמרט 2007 נגד המתקנים הצפון קוריאניים של סוריה בדיר א-זור.