אתה חוזר הביתה עייף ומתוסכל, לאחר יום-עבודה מייגע במיוחד, מתוח ומעוצבן על הבוס שלך. עוד לא הספקת להגיד "ג'ק רובינסון", ולפתע אתה מתחיל לחוש כאבים חדים באזור החזה. כהרף עין מתחילים הכאבים להקרין לזרוע וללסת שלך.
למזלך אתה מצוי, אומנם, במרחק של 10 ק"מ בלבד מבית החולים הקרוב, אלא ששוד ושבר: אין לך מושג קלוש אם אכן תצליח להגיע לשם במצבך.
אז מה, לעזאזל, עושים? הוכשרת, אומנם, להגיש עזרה ראשונה, אבל למרבה הצער, עלם החמד, שהעביר לך את הקורס, שכח להסביר כיצד לבצע זאת על עצמך.
בלי פאניקה מסתבר שאתה לא לבד. במצב הביש של התקף הלב, שאליו נקלעת, בלא שיהיה מישהו לידך, מצויים, אי שם, חוץ ממך, עוד רבים וטובים. הצרה היא רק שליבך, כקורבן ההתקף, הולם בקצב בלתי-סדיר, ואתה מתחיל לחוש חולשה ועילפון. במצב שכזה יש לך רק עד 10 שניות (!) לפני שאתה עומד לאבד את הכרתך.
לדברי ד"ר א. ש., קרדיולוג-מומחה בבית-חולים במרכז הארץ, מה שנותר לך לעשות הוא, מעל לכל, לא להיכנס לפאניקה! במקומה רצוי שתשתעל במרץ, שוב ושוב, ושתקח נשימה עמוקה לפני כל רצף-שיעול. השיעול, כשלעצמו, אמור להיות חזק ומתמשך, ממש כמו שמוציאים ליחה עמוקה מתוך בית החזה.
מסביר ד"ר א.ש.: "הנשימה והשיעול חייבים לחזור על עצמם בכל שתי שניות, ללא הפסק, עד שהעזרה תגיע, או, לחלופין - כשזו מבוששת לבוא - עד שהלב יחזור להלום שוב באורח נורמלי.
נשימות עמוקות יבטיחו הכנסת חמצן לריאות, כשתנועות השיעול ילחצו על הלב ויגרמו לשמירה על מחזור הדם. הלחץ המופעל על הלב הוא שיגרום לו לחזור לקצבו התקין. בדרך זו תוכל, כקורבן התקף הלב, להגיע בשקט לבית החולים למעקב ולטיפול הולם.