ימי העומר, ארבעים ותשעה ימי ספירה, מסתיימים ביום מיוחד במינו, הוא חג מתן תורה - חג השבועות. זהו גם היום הלאומי לאכילת מאכלי חלב. בשל כך הופך גם הצבע הלאומי של החג לבן. העיתונים מלאים לבן- בגדים בלבן, עוגות גבינה, ופרחים בלבן (למרות שלפי היהדות יש דווקא עניין לקשט בפרחים ומיני ירק, כהר סיני שהתקשט לכבוד המעמד של קבלת התורה). מול הציווי של שמחה בבשר ויין, נותר רק היין, והישראלי, שכל חג הופך אצלו ליום בשרים על האש, מקבל על עצמו את הגזירה - לאכול לא רק את מי שמייצר את החלב אלא גם את החלב עצמו. הוא מצטייד במגוון עוגות ומאכלים חלביים- מתוקים יותר, משמינים יותר, יקרים יותר ומשביעים פחות, למרות שאני באופן אישי, בבחירה של בין בשר לחלב, בוחר דווקא לאכול את מי שמספקת את החלב. החיים מלאי פשרות מסתבר.
ובמקרה או לא, חג הציפייה לתורה הופך יותר לחג הציפייה לשקית מאין תבוא. המתפללים אלו שאינם מתפללים עם הנץ החמה מוקדם, וסתם כאלו שמוזמנים לארוחת צהריים אצל מכרים או קרובים, אינם יודעים למה לצפות. האם תבוא הברכה מבית, גג, או ילד סר טעם שאינו בוחל באמצעים. הטאבו של איסור פגיעה במבוגרים או אנשים דתיים כבר מזמן נשבר, ובמקומות מסוימים גם לעצור מכונית באמצע הכביש וליירט את יושבי הרכב בשקיות מים, הוא דבר זמין. כמובן שנצרכו אלו המיירטים, להסביר את מעשיהם, ומיד נקטו באמירה, שאין יודעים מי כתבה, הטוענת כי מאחר שהתורה משולה למים יש מצווה לזרוק מים.
המעמיקים יותר טענו כי כך נהגו בבית המקדש בחג השבועות. ואלו ואלו נשרפין בבית הדשן. יום השבועות מבחינתי כילד, היה יום התבוננות מעניין. ממרום מגוריי בקומה השנייה, יכולתי לצפות באלו המעיזים ועולים לגג הבניין ממול, בגובה ארבע קומות. משום מה אלו תמיד היו ילדים עבי בשר, שנהנו לבחון את שיווי המשקל שלהם על הגג, וניסו לפגוע בעוברים ושבים או באלו שהעזו להציץ דרך חלון ביתם. עוצמת פגיעה של שקית מגובה כזה, הסיכון ליפול משם, וכל שכן דיבורים על חיסכון במים לא ממש עברו את סף האוזן, והתושבים העדיפו להישאר ביום זה ספונים בתוך ביתם, כואבים את ההתעללות שעובר דוד השמש שלהם. יוצא מכך, שחוץ מבודדים שטעו בדרך, נמצאו ברחוב, בעיקר נערים נטולי חולצה הנמלטים מאחרים שרוצים להרטיב אותם. קצת לא ברור מה כבר יכול לקרות לנער נטול חולצה ולבוש בשורט מדלי מים, אך כנראה שעצם הבריחה הייתה עבורם המשחק עצמו.
וכמו בהלכה גם במנהג עקום זה החלו אנשים להחמיר על עצמם. ולכן, השלכת מים היא מנהג העולם הוא, אך מנהג חסידים ואנשי מעשה, הוא להשליך גם ביצים. ומה טוב ומה נעים לערבב את המים יחד עם ביצים וקמח ולהרוס את החג לאחרים.
זה מזכיר לי בדיחה על אחד שהתארח אצל חברו לארוחה. במהלך הארוחה החלו בני הזוג המארחים להתווכח. התעצבן הבעל וזרק את סיר האוכל מהחלון. האישה המשיכה וזרקה את הצלחות. ראה כך האורח וזרק את כל השולחן מהחלון. בני הזוג תמהו ושאלו לפשר הדבר. "חשבתי שאוכלים היום בחוץ" הסביר האורח. אז אם כבר קמח, וביצים, ואם כבר מים - למה לא עוגות שלמות וזהו?
