ביבי טרנטינו

ראש הממשלה יוצר דרמה מתוקשרת שמטעה את הציבור, בכל פעם שהוא צריך להסתיר את המחדלים שלו ושל ממשלתו. קשה לא לראות את הדמיון בין התדמית של ראש הממשלה נתניהו שמפקד על כיבוי שריפות שפורצות בכרמל, ראש הממשלה שמכבה שריפות במדיניות הכלכלית החולה שהוא מנהל, וראש הממשלה שבעזרת נאומים לאומניים בקונגרס מכבה את השריפות בסביבה הבינלאומית. נתניהו הוא האשם המרכזי במחדלים בכל האירועים הללו, אבל בעזרת תחבולות ופופוליזם הוא מצליח להסתיר את הכישלונות שלו מהציבור, ולצאת מהמשברים עם תמיכה מקיר לקיר. הבעיה היא שהמציאות הוא שונה מהסרט שביבי מציג לנו והיא מכה בנו פעם אחר פעם כשההצגה הפופוליסטית שלו נגמרת, וצריך להתמודד עם הכשלים והנזקים הקשים שיוצרת המדיניות שלו ברמה הלאומית וברמה הבינלאומית. הספין התקשורתי הכי גדול של נתניהו שהוביל גם לבחירתו לראשות ממשלה הוא הספין הכלכלי, כאשר נתניהו ותומכיו טענו שבזכותו מצבינו הכלכלי הוא הטוב ביותר שהיה מאז ומעולם. כדי לטשטש את המציאות שלנו נתניהו נעזר בעקביות בנתונים שמצביעים על צמיחה גבוהה, על עליה ברמת ההשקעות ועל רווחיות של חברות ישראליות, כאשר הוא וממשלתו מתעלמים ממדדים מדאיגים אחרים, שמעידים דווקא על החמרה במצבה הכלכלי והחברתי של ישראל. מדד העוני לדוגמה מצביע על כך שישראל הופכת ליותר ענייה, כאשר למעלה מ-750,000 מהעניים הללו הם ילדים, ולמעלה מ-45 אחוז מהמשפחות העניות הם משפחות שבהם ההורים עובדים. בנוסף על כך נתניהו מתעלם מהשחיקה הקשה של מעמד הביניים, שמחמירה בהתמדה עקב המדיניות שלו. נתניהו בעקביות מוריד מיסים מהעשירים ומטיל מסים על מעמד הביניים, ולכן הנתונים מדוחות שונות של האו"ם ושל ה-OECD, מצביעים על כך שישראל היא אחת המדינות עם הפערים החברתיים הגדולים ביותר. מדיניות ההפרטה הקיצונית של נתניהו גם היא לא תרמה למצבם של החלשים בחברה או למצבו של מעמד הביניים, אבל בסרט של נתניהו כל עוד יש צמיחה והעשירים מתעשרים ניתן להתעלם משאר העם. מבחינה מדינית בינלאומית נתניהו התחיל להבין שהמדיניות שלו מובילה לאסון, רק כאשר שר הביטחון שלו הזהיר אותו מפני צונאמי מדיני שאמור לפרוץ בספטמבר. במשך חודשים נתניהו והממשלה הקיצונית שלו לא הצליחו להחיות את המשא-ומתן עם הפלשתינים, או חמור מכך לא הצליחו לשכנע את העולם שהם באמת מעוניינים במשא-ומתן. במידה והאשמה בכישלון לחדש את המשא-ומתן היא כולה של הפלשתינים (דבר שהוא כנראה לא נכון), אז הממשלה נכשלה בלהראות את זה לעולם, ובמידה ואנחנו האשמים באי חידוש השיחות אז הממשלה אשמה בכך שהידידות הטובות של ישראל כבר לא עומדות לצידה היום. בכל מקרה המדיניות של הממשלה היא זאת שהובילה אותנו למצב העגום הזה ומהאחריות הזאת ביבי מנסה להתחמק באמצעות יצירת "סרט חדש", שבו הוא מוצג כגיבור ישראלי שנלחם על עקרונותיו. נתניהו הבין שהוא אשם באסון מדיני שעלול להוביל לנפילתו, ולכן כמו "כבאי" אמיתי שיוצא לכבות שריפות בכרמל הוא יצא לכבות שריפות שפרצו בעולם. לאחר שהוא נכשל באירופה (אירופה תומכת בהכרה במדינה פלשתינית וביקורו באירופה לא שינה עמד זו), המסע לארה"ב התחיל במאבק מתוקשר ומיותר עם אובמה, שנועד רק כדי להכניס אותנו שוב לסרט שבו ביבי הוא "הגיבור", שמגן על האינטרסים חיוניים של ישראל. במציאות לא הייתה סיבה להתנגשות עם אובמה, כי נתניהו בעצמו אמר בכנסת את אותם דברים שאמר הנשיא האמריקני, כאשר דיבר על הגושים הגדולים, והצהיר שישראל תפנה התנחלויות. נקודת השיא בדרמה המתוקשרת של ביבי הייתה אבל הנאום בקונגרס - בדיוק כמו שנקודת השיא באסון הכרמל הייתה תמונתו על המטוס מפקח על הכיבוי - וביבי במומחיות ששמורה לבמאים גדולים הצליח ליצור עבור הישראלים שוב את "הגיבור" האהוב ביותר עליהם שאיתו הם יוכלו להזדהות. ביבי ללא ספק הוכיח שהוא יכול היה יכול להיות במאי סרטים מוכשר, אבל הבעיה של כולנו היא שהוא לא הוכיח שהוא יכול להיות ראש ממשלה. לכל סרט יש סוף ולכן כדאי שכולנו נצא לרגע "מהסרט" של ביבי טרנטינו, ונראה לאיזה מציאות עגומה הובילה אותנו הממשלה שלו מבחינה מדינית, ולא חשוב מכך מבחינה חברתית. ישראל צריכה מנהיג שיבנה את המציאות, ולא במאי מוכשר שיעוות את המציאות ויעוור את ההמונים.