יצחק רבין הגדיר במדויק את שמעון פרס: חתרן בלתי נלאה. לפני 18 שנים נפל רבין למלכודת אוסלו שטמנו לו פרס וה"פודל" הדוברמני שלו, יוסי ביילין. כאשר רבין התחיל להתפכח ולהבין שמדובר בהונאה היה כבר מאוחר: הוא שילם על כך בחייו. במדינה מתוקנת היו אנשים כאלה מסתגרים בבתיהם וממתינים לזימונם לוועדת חקירה ממלכתית אשר חייבת לקום ולחקור את המזימה שמדרדרת את מדינת ישראל מדחי אל דחי, ואשר עלתה כבר במחיר חייהם של כ-1500 ישראלים ועוד אלפי ערבים, "קורבנות השלום" של מלחמת אוסלו. במדינת ישראל אנשים אלה דווקא שידרגו את עצמם: ביילין הפך לבעל טור קבוע בעיתון הנפוץ במדינה ושמעון פרס התנחל במשכן נשיאי ישראל. בהבדל בולט מכל הנשיאים שקדמו לו, שמעון פרס אינו מתנזר מניהול ענייני המדינה. להפך, הוא עושה בהם כבתוך שלו, תוך התעלמות מתוצאות הבחירות הדמוקרטיות שנערכו בישראל לפני שנתיים בערך ותוך התעלמות מראש ממשלה נבחר. התעלמות? בין אם פרס מבצע את מעלליו המסוכנים בתיאום עם נתניהו ובין אם הוא חותר מאחורי גבו - בשני המקרים המעשה חמור. לעזאזל הבחירות, אם אותו מצעד האיוולת האוסלואידי נמשך ללא קשר לתוצאותיהן. פרס הקדים את נתניהו בביקור בוושינגטון, הסתגר והסתודד עם אובמה בבית הלבן, וכעבור שבועות אחדים הנחית אובמה את מהלומת קווי 1967 על ראשו של נתניהו. ראש הממשלה אומנם השיב לנשיא האמריקני, נאם נאום מרשים בקונגרס והציב תנאים שאף מנהיג ומחבל המתיימר לייצג את ערביי ארץ ישראל לא יוכל לעמוד בהם, אבל: יבוא יום ויקום (או חס וקדימה, תקום) ראש ממשלה אחר בישראל, אשר לא ידע את בנימין ואת תנאיו, ישליך את התנאים לפח האשפה (זה היה גורלן של 14 הסתייגויותיו של נתניהו עצמו קודם שתמך בגירוש המחפיר והגזעני של היהודים מרצועת עזה ומצפון השומרון). או אז, מכל נאומיו של נתניהו תישאר רק הסכמתו של מנהיג "הימין" להקרבת לב ארץ ישראל על מזבח "השלום". בעבר נפגש פרס בלונדון עם מכחיש השואה "המתון", אבו מאזן. בשבועות האחרונים פורסמו ידיעות, אפילו על-ידי ציפיתונים שכל מאווייהם הם להפיל את נתניהו, שקיים ציר קבוע בין פרס לבין מכחיש השואה אבו מאזן. האם נתניהו נותן יד לכך? בשעה ששורות אלה נכתבות שוהה פרס ברומא, בחגיגות לציון 150 שנה לאיחוד איטליה. שם הוא צפוי להתראות שוב עם לא אחר מאשר מכחיש השואה הנ"ל. צחוק הגורל: האיש החותר באופן בלתי נלאה לחלוקת ארץ ציון וירושלים יצא לחגוג איחוד של ארץ אחרת. מדוע איחודים באירופה יש לברך ולחגוג, ורק את ארץ ישראל יש לחלק ולחתוך ולקרוע למען "שלום" עם התאומים עבאס/חמאס? על ראש הממשלה נתניהו להבהיר אם נסיעותיו ומעלליו של פרס הם על דעתו והאם הוא מאציל מסמכויותיו - והאם הוא רשאי לעשות כן - לאיש החותר מעליו ומתחתיו ומעוות את רצון הבוחר בישראל? לפי חוק יסוד: נשיא המדינה (סעיף 18) חייב הנשיא לקבל את אישור הממשלה לנסיעותיו. מתי יפסיק נתניהו את החתרנות סביבו שבסופו של דבר תפיל אותו ואת מדינת ישראל? והתקשורת "הממלכתית": שם מוצג פרס כנשיא "אהוב", כנשיא "קונסנזואלי", כנשיא ש"חייב להתערב כמבוגר האחראי". את מי מייצגת תקשורת "ממלכתית" כזו ושל מי הנשיא הזה?