הפרשה העגומה של משפחת עופר, בכל הקשור לסחר שלה עם אירן, איננה פנים חדשות במראה. מסתבר שכבר היינו בסרט כזה, לא פעם אחת, כאשר אישים או גופים ישראלים קיימו בסתר, מתחת לשולחן, מגע עם מדינות יריבות, או עם מחתרות צבאיות, הרחק אומנם מעיניו הרואות של הציבור הרחב, אבל תוך עצימת עיניים והסכמה שבשתיקה מצד השלטונות.
אין זאת כי אם ההיסטוריה וההיסטריה רק חוזרות על עצמן. עסקים במחשכים עם אירן נעשו עוד בימים שלאחר הדחת השאה פאחלווי, ידידה של ישראל. אישים במערכת הביטחון, כמו גם יועצים ואנשי-עסקים, ידעו תמיד לנתב להם שם דרך, גם במחשכים, כשהיחסים בין שתי המדינות כבר היו לגמרי מעורערים. יש מהם שעשו עסקים לטובתם העצמית בלבד, כמו למשל בתחום החקלאות, והיו אחרים שעשו מה שעשו כשהמדינה רק יצאה נשכרת מעשייתם.
בלית ברירה איך אומר הפתגם? באין ציפור שיר - גם עורב הוא זמיר. ישראל, המבודדת מן העולם, חיפשה תמיד בנרות עוד מדינה שתוכל לקיים עימה מגע של סחר - למשל בנשק, באימונים, בייעוץ צבאי או חקלאי. אלא שלא תמיד אכן נמצאה כזו. לא אחת העדיפה ישראל במצב שכזה לקיים מגע בסתר עם מחתרות צבאיות מפוקפקות ועם גופים עסקיים שפעלו הרחק מאחורי הפרגוד. כך היו הדברים במדינות אפריקה ודרום-אמריקה. כך היה גם בסין, עוד בימיו של שאול אייזנברג, הטייקון ואיש המסתורין מסביון, שעסקיו בתחום המטוסים עם המדינה מלוכסנת העיניים היו, אומנם לוטים בערפל, אך הצליחו להוציא את שלטונות ארה"ב משלוותם, משום שנעשו מאחורי גבם וכביכול על חשבונם. גם מאוחר יותר, כשסחר דומה עם הסינים התקיים בניצוחו של איש-ביטחון ישראלי בכיר, הגישו האמריקנים אולטימטום, ששם קץ לסחר הזה ושגרר אחריו, בלית ברירה, את פרישתה של האישיות הביטחונית מן המערכת.
מתן בסתר ולא שכחנו את
ארדואן, שעם טורקיה העויינת שלו מתנהל, עדיין, סחר חקלאי ותעשייתי לא-רשמי מצד גופים ישראלים, ובתוך כך גם נמשך המגע הצבאי הבלתי-רשמי עימה. בימים רחוקים יותר הייתה זו כורדיסטן, שנהנתה בסתר, מתחת לאפה של עירק, מסיועה האדיב של מערכת הביטחון הישראלית באימוני אנשיה.
אם נחזור לפרשת האחים עופר ואוניותיה באירן, הרי שמסתבר, לפחות על-פי מקורות זרים, שיד בעצם רוחצת יד. הן משפחת הטייקונים והן השלטונות הישראלים נהנו, ככל הנראה ביחד, מן העסקה ההדדית, הנראית על פניה מפוקפקת. הטייקונים מישראל הרוויחו מה שהרוויחו, אבל דאגו גם להעמיד את אוניותיהם לרשות אנשי "המוסד" באירן.
אחרי ככלות הכל, בעולם העסקים - יד תמיד רוחצת יד; במיוחד כשהמדובר ביחסים של הון-שלטון. והמבין יבין.
