השבוע חשפתי [גם באמצעות אתר נכבד וחשוב זה] יחד עם תנועת אומץ' והעומד בראשה
אריה אבנרי, את פרשת ניצב חגי דותן. פרשה אומללה. פרשה המעמידה במבוכה דרך של התנהלות לקויה. דרך של מנהל לא תקין. דרך של
ניגוד עניינים.
חשפנו, כי ניצב חגי דותן, בהיותו בתפקיד סגן מפקד המחוז הצפוני של משטרת ישראל (בדרגת תנ"ץ), גנז לעצמו, בחתימת ידו, בשנת 2008, את תיק תאונות הדרכים בה היה מעורב (תיק נ"ב מספר 06/08 - משטרת מרחב העמקים) בעילת "חוסר אשמה" - תוך ניגוד עניינים בעניין אישי - ובניגוד חמור לנוהל ספציפי הקיים במשטרת ישראל הימנו התעלם לחלוטין כאילו לא היה.
חשפנו את המסמך והבאנו לכל עם ישראל - עד לפתח הבית את המסמך החתום בחתימת ידו (שלא להתפאר) ללמד על הרקב במשטרה פנימה. לית-דין ולית-דיין. איש הישר בעיניו יעשה. מקום בו היה על הקצין הבכיר להעביר את החלטת הגניזה לטיפול מחוז אחר (ולא לפקודיו - 4 פקודים - עושי דברו הנתונים למרותו שקידומם תלוי בו) או לידי הסמפכ"ל, או לידי המפכ"ל, דאז, או לידי ראש את"ן, דאז, קצין בדרגת ניצב, הוא ביכר בהינף קולמוס לגנוז לעצמו את התיק בחתימת ידו מבלי שטרח לציין את נימוקי הגניזה ומבלי שטרח לציין את התאריך. רק בחלוף יממה, אחרי שכבר יצא בהצהרות סרק, לתקשורת, ורק לאור החשיפה המאסיבית של כל אמצעי התקשורת, כולם כאחד, בעוז ובאומץ, נאלץ הניצב, חגי דותן להודות: "טעיתי, לא ידעתי על מה אני חותם" (מייד נדבר גם על זה...).
המפכ"ל הנכנס, רנ"ץ
יוחנן דנינו (זה המעורב עד צוואר בפרשת רצח שני המקורות המשטרתיים), באמצעות הדובר החדש, תנ"ץ הלל פרטוק, שבא מעיריית תל אביב וקיבל דרגות תת-ניצב, מיהר לגבות את הניצב, שזה מקרוב גם קודם על-ידו לשמש כמפקד מחוז חוף החדש.
אומר כך: הפרשה החמורה הנ"ל היא רק סימפטום אחד לרקב ולחוליים של משטרת ישראל כחול אשר על שפת הים. הפרשה החמורה הנ"ל מלמדת עד כמה פגוע ה D.N.A של המשטרה מן המסד ועד לטפחות. אבקש להסביר: בא תת-ניצב במשטרה ומעיד על עצמו בתקשורת כי הוא "טעה" מכיוון "שלא ידעתי על מה חתמתי". אתם מבינים? לא זו בלבד שהוא כן ידע - ועוד איך ידע - הוא בא ומסביר (סיפור ואגדה) כי "לא ידע". דהיינו: במשטרת ישראל לא זו בלבד שהנהלים - כצנינים בעיניהם - איש אינו נוהג על-פי הנהלים - איש הישר בעיניו יעשה - כאוס של ממש - אלא שמתברר כי קצינים בכירים גם אינם יודעים על מה הם חותמים.
נקשה: על מה לעזאזל הוא מקבל משכורת גבוהה? רכב צמוד ונהג? אם הוא אינו יודע כלל על מה הוא חותם?. הוא עצמו "מודה" כי הוא חותם מידי יום על עשרות מסמכים. נקשה ולא נרפה: חותם ואינו יודע על מה? מה קורה כאן? הלו? תתעוררו. שנית: המפכ"ל החדש - רנ"ץ יוחנן דנינו - ממהר, אץ רץ לגבות אותו - את הניצב - תוך 24 שעות. מה בוער?. וזאת, אף מבלי שטרח לבדוק: מה יש בתיק? מה נעשה בתיק? מה טוב בו? מה רע בו? האם פעלו על-פי הנהלים? או שמא לא? האם פעלו על-פי ההנחיות? או שמא לא?
הכיצד זה ארבעה מפקודי הניצב - עושי דברו - תלויי המלצתו לקידומם - פעלו כך כדי ומשום להמליץ על גניזת התיק - גיבוי של זבנג וגמרנו ל"מפקד" בשיטות ה- "חאפ לאפ" - "גומרים - הולכים".
ואני נזכר, כי אצל רא"ל
גבי אשכנזי זה לא היה קורה. גבי אשכנזי היקר, הנערץ והאהוב שירת עימי בגדוד 13 של "גולני". אני מכיר אותו. היינו "ילדים" באותו גדוד מפואר בחטיבה מפוארת. הוא היה מ"פ פלוגה ב'. מ"פ מצטיין של הגדוד ושל החטיבה כולה.
אילן בירן )המג"ד, לימים האלוף) לימד אותנו אחרת. אורי שגיא (המח"ט, לימים האלוף) לימד אותנו אחרת. גבי אופיר (הסמג"ד, לימים האלוף) לימד אותנו אחרת. גיורא ענבר (הקמב"ץ, לימים תת-אלוף) לימד אותנו אחרת. "רפול" ז"ל, הוא
רפאל איתן (אלוף פיקוד צפון אז, לימים הרמטכ"ל) לימד אותנו אחרת. אצלם - לא היו חוכמות. לא היו "מריחות". פחדנו מהם פחד מוות. הם היו בודקים בציציות. שואלים. מבררים. בוחנים. בודקים בקרביים. הם לא היו ממהרים לגבות. הם לא היו ממהרים למרוח. הם היו בי"ס לניהול. בי"ס למנהל. בי"ס לאחריות. בי"ס ליושרה. לסדר. למשטר צבאי - במובן הטוב והטהור של הביטוי. אצלם הכל "תיקתק" כמו שעון שוייצרי. אבל הם - הם כבר מדור היושרה, האחריות, האכפתיות והסדר. הם זה לא תוצרי
דודי כהן והם זה לא תוצרי יוחנן דנינו. הם - זה דור ענקים - דור הולך ונכחד.
רוצה לומר כך: המשטרה, בכל הכבוד והאהבה, הינה משטרה חולה. אני מוכיח זאת, באותות ובמופתים, באמצעות חוברת חודשית שאני מפיק, חוברת חודשית עבת כרס, החושפת מידי חודש את מרבית חוליי המשטרה - רקב אינסופי סימפוניה בלתי גמורה.
חלילה לי לומר ש"המשטרה מושחתת" זה פשוט לא נכון. זה גם לא נכון - וגם פוגע בקצינים ישרי דרך העושים מלאכת קודש במקצועיות אין קץ. יש לי הרי חברים קרובים וטובים שעודם משרתים (וכאלו ששירתו בעבר) במשטרה. בהם בדרגות בכירות ביותר. בהם ניצבים. מה שנכון בהחלט לומר הוא, שבמשטרה - שחיתות ורקב. הרבה שחיתות. הרבה רקב. הרבה חולי. חוליים. הרבה מאד. בכמויות. במאסות.
מעתה אמור: עבודה בניגוד לנהלים תוך ניגוד עניינים מובהק - תוך עצימת עיניים - תוך זלזול ורשלנות - זה רק ראשית בריאת השחיתות. מקור השחיתות. מקור הרקב. מקור החולי. זו רק דוגמה אחת. זה סימפטום. סימפטום שאני קורא לו כאן - דנינו - דותן. סימפטום לבושה.
אזכיר לכם, כי רק בחודש אפריל האחרון, אומר וכותב כבוד
מבקר המדינה על פרשת רצח המקורות, פרשה בה מעורב עד צוואר המפכ"ל (אז קצין אח"ם) יוחנן דנינו, פרשה בה ייצגתי את חושף המחדלים, נצ"מ (דימ.) ישראל אברבנאל, האמיץ והישר, כי לא זו בלבד שהמשטרה איננה עובדת על-פי הנהלים, אלא שקיימת בעיה קשה של תרבות ארגונית קלוקלת בצמרת סגל הפיקוד הבכיר במשטרה. המבקר (השופט בדימ.
מיכה לינדנשטראוס) המלומד וצוותו, קיימו לצורך בדיקת פרשת רצח המקורות 37 ישיבות שונות לשם חקירת עדים ועוד מספר רב של ישיבות צוות, עשו מלאכת קודש בחקר הפרשה והוציאו דוח "קטלני" (המחזיק עשרות עמודים - דוח סודי) מבחינת המשטרה (גם רנ"ץ דודי כהן המפכ"ל היוצא היה מעורב בהפקר ובמחדלים - אף הוא - עד צוואר).
הדוח מעיד עד כמה החוליים הם תוצאה של פגיעה קשה ב D.N.A- של המשטרה מראש הפירמידה. כעת, מלחשים במשטרה ומחטטים מי "הדליף" את המסמך. זה מה שמסקרן אותם. מקום בו קמה חובה עליהם לדון בחומרת המעשה שעשה הניצב וחומרת תכני המסמך - הם מחפשים בשולי השוליים "מי הדליף"?. כל-כך שטחיים המה. כל-כך "חפיפניקים". כל-כך לא רציניים. כל-כך לא יצירתיים.
אמרנו - סימפטום דנינו-דותן. ככה זה עובד שם. ולאלו ההמונים ברחוב הפוגשים אותי מחזקים את ידיי אך שואלים ללא בושה: "תגיד? אתה אינך פוחד?; אתה לא חושש?". אני משיב - לא!!! ועוד אני משיב להם: "נחשוף עוד" ועוד אני אומר להם "מגיעה לנו, כאזרחי המדינה - משלמי המיסים - משטרה נקייה" ולא כהצהרת הסרק של רנ"ץ יוחנן דנינו מעל לבימת הכנס הארצי - השבוע - באילת - בכנס השנתי של לשכת עורכי הדין בישראל - שמיהר להצהיר שם לאוזני עורכי דין רבים - הצהרות סרק חסרות כל ביסוס - חסרות כל כיסוי בבחינת היו המה: כ"חספא בעלמא".
האמת קשה אך אמת היא. "אמת או יציב - אמת עדיף" אומר הנשיא
אהרן ברק. אז הנה - קשה ככל שתהא - באה היא משום לתקן. הבעיה היא, שלא דנינו ולא חבריו - בפיקוד הבכיר - בשלים ובוגרים דיים לשמוע ביקורת. עוד סימפטום לחולי.
