שמונה שנים הוא שתק. שתק כמו דג. רק יצא "מהמים", והדג מהמוסד מתנהג - סליחה על הקונוטציה - כמו (דג)דגן של "נותנת". אצל שניהם יש הבדל גדול בין לפני ואחרי. שניהם מעוררים תשומת לב רבה. ומשניהם רוצים רק דבר אחד: הדגדגן יציע ריגוש מיני לגברים, ו"הדג" דגן מציע ריגוש פוליטי לשמאלנים.
למריעים, יש אפיון: הם נגד ברק ונתניהו. שלא תטעו - ההתייחסות לדברי "הדג" דגן, כולה פוליטיקה. איך אני יודע? לפי הנושאים שהצניעו. מכל הפרשנים בחרתי להגיב לשונא נתניהו ידוע, העיתונאי
בן כספית. עז רצונו שנאמין לדגן. כדי שזה יקרה, הוא נוקט תחבולה מוכרת המבוססת על גניבת דעת.
קודם כל מחזקים את אמינותו של "הדג" בעיני הקורא, אח"כ מעמיסים עליו את המסרים ומשגרים. תחת הכותרת "תקשיבו לו" כתב כספית: "לא מדובר באיזה פיסניק ממר"צ או חסיד שוטה של
ציפי לבני. מדובר באחד מאנשי הימין המיליטנטיים ביותר שנוצרו כאן" (
מעריב / 2.6.11). ואם זה לא משכנע, אז קבלו את שורת המחץ: "
מאיר דגן הוא מי שזלל ערבים לארוחת בוקר, צהריים וערב, וגם נשנש קצת בין הארוחות".
השתכנענו. ומה יש לזולל הערבים להגיד לנו: ארבעה מסרים השמיע "הדג" באותו ערב שזיכה אותו בחיבוק של העדר. הראשון, לא לתקיפת אירן! השני, כן ליוזמה הסעודית! השלישי, לא לעסקת גלעד שליט! אחרון: האחים עופר לא עברו על החוק.
ארבעה מסרים, שאת המשקל שלהם קובעים הפרשנים. כספית החליט, שהתנגדותו הנחרצת של "הדג" הביטחוני לעסקת שליט- משקלה נוצה. מהסיבה הזאת, אין אזכור. הזיכוי המוקדם שנתן דגן לאחים עופר, לא זוכה להתייחסות, כנראה משום שלא רצה להיכשל במסקנה נמהרת. נשארנו עם היוזמה הסעודית, והגרעין האירני. המסר הראשי העולה מדעתו הפרטית של דגן בנושא: אני לא סומך על ברק ונתניהו!! הינה לכם קוראים יקרים, "הפס" שהסניף כספית בטרם ירקדו אצבעותיו על המקלדת.
במבחן הלהפך, דגן היה זוכה ל(קי)טונות של בוז. תדמיינו לרגע שבישראל מכהנת ממשלת שמאל, וכתום כהונתו, ראש המוסד היה מזהיר את האזרחים מהממשלה הרופסת. באירן משקיעים מיליארדי דולרים בפיתוח פצצה, ואלה עסוקים בפסטיבלי שלום מדומים. אסור לשתוק!- לא רוצה שואה שנייה. דעתי המקצועית- זה יהיה שיא השיאים של הטירוף להתעלם מהגרעין האירני. חייבים למנוע גרעין מאירן- בכל מחיר!! איך היו מגיבים בכירי העדר.
במקרה כזה, המתריע היה מגלה על עצמו, שלמרות עברו הביטחוני- ואולי בגלל עברו- נדפק לו הראש. פסיכולוגים היו מסבירים לנו, בנימה סלחנית כמובן, שהוא חי בתחושת רדיפה (פוסט טראומה). מאז קינח את ארוחותיו הביטחוניות בערבים, הוא רואה צל הרים כהרים, ו... תודה לאל, שסיים את כהונתו בטרם המיט עלינו אסון היסטורי.
ומה עם כניסה לפוליטיקה אתם שואלים? חוק הצינון אונס אותו להתאפק. כמו כל איפוק, גם זה של דגן מגיע עם תאריך תפוגה. אח"כ מה? כספית משתף אותנו בהערכתו: "ההערכה שלי היא שהוא ירוץ (אם ירוץ) עם
יאיר לפיד. על-פי מקורות מקומיים, השניים נועדו כמה פעמים לאחרונה", מגלה כספית.
הבשורה על-פי כספית: איש הימין המיליטנטי, שזלל ערבים עם החבר'ה, מתכוון לרוץ בבחירות עם איש השמאל, שזלל חרדים עם אבא שלו. הינה לכם אזרחים יקרים, צמד קניבלים פוליטיים, שמציתים את דמיונו ומעוררים את תקוותו של בן כספית. ככה זה נראה מהטריבונה של השונאים.
שורה תחתונה - כספית מציע לנו להקשיב לדגן. עם כל הצניעות, אני מציע לא להקשיב לשניהם. רוצים להפליץ? - כנסו לפוליטיקה. נראה אתכם...
