הערה ואם תרצו גם הארה , בהקשר למאמרו של חברי עו"ד פכטר (שופט צבאי בדימוס): "בית המשפט העליון נגד
משה קצב" בעניין דחיית שתי הבקשות שהגיש נשיא מדינת ישראל השמיני לבית המשפט העליון.
- הבקשה הראשונה: בקשת פרקליטי הנשיא להקדמת דיון או לחלופין לדחייה קצרה של הדיון בערעור , על-מנת שלא יפול על פגרת בתי המשפט אותה נוהגים לנצל עורכי דין רבים לבילוי בחיק משפחתם.
- הבקשה השנייה: הרחבת מותב השופטים משלושה שופטים כפי שדן כבר המחוזי לחמישה שופטים או יותר בבית המשפט העליון , זאת בהתאם לסמכותו של בית המשפט העליון בחוק בתי המשפט וכפי שהציע כאמור הח"מ במאמרו "הרחבת מותב השופטים בערעור נשיא מדינת ישראל השמיני" שפורסם באתר זה ( מצ"ב קישור ).
כאמור, מעבר לעובדה שלא כל יום מועמד נשיא מדינה לדין וגם מורשע בעבירות חמורות ונגזרות עליו 7 שנות מאסר עובדה המהווה כשלעצמה מקרה חריג, הרי שראשית דבר צריך להבין ולהפנים היטב שפרשת משפטו של נשיא מדינת ישראל השמיני מעלה בנוסף לשאלות המשפטיות של בחינה קרה של עובדות גרידא על-מנת להכריע בשאלות האשם או החפות, גם שאלות כבדות משקל נוספות שברומו של עולם המשפט או החברה שלנו אשר נוגעות לשורשו של ההליך הפלילי וליסודות המשפט ולזכותו של כל אדם למשפט צדק ואשר מן הטעם הזה לבדו היה מן הראוי והצודק שבפסק הדין החלוט שייתן בעליון יבואו לידי ביטוי מגוון רחב ככל שניתן של דעות שיפוטיות משכילות, של שופטי בית משפט העליון של מדינת ישראל וזאת כפי שיובהר להלן:
פרשת משפטו של נשיא מדינת ישראל השמיני מעלה שאלות משפטיות/ציבוריות העוסקות בהתנהלות התקשורת במדינת ישראל ובהתערבותה בהליכים פליליים בכלל ובמשפטו של נשיא מדינת ישראל השמיני בפרט. פרשת משפטו של נשיא מדינת ישראל השמיני מעלה שאלות משפטיות/ציבוריות העוסקות בהשפעתה של התקשורת במדינת ישראל על בתי המשפט ועל השופטים היושבים לדין כאשר בסקר האחרון של לשכת עורכי הדין שפורסם אך לאחרונה עולה כי 82% מעורכי הדין סבורים שהתקשורת משפיעה על החלטות בית המשפט.
הפרשה מעלה שאלות ציבוריות העוסקות בחובה המוטלת על רשויות שלטון החוק, של כל מדינה דמוקרטית מתוקנת, קרי המשטרה, הפרקליטות והיועץ המשפטי לממשלה, למלא את תפקידן הציבורי כדין ובהקפדה יתירה, וללא מעורבות כל שיקול זר, הכל במורא תפקידן, לאור הכח הרב שהעניק להן. ולהימנע מכל שיתוף פעולה וסיוע לרשות התקשורת בעריכת משפטי השדה שעורכת היא באמצעות יצירת דעת קהל עוינת לחשוד או לנאשם .
כמו-כן עולות שאלות העוסקות גם בחובה המוטלת על רשויות שלטון החוק של כל מדינה דמוקרטית מתוקנת, להקפיד הקפדה יתירה ולשמור מכל משמר, קלה כבחמורה, שבכל הליך משפטי יישמרו ויוגנו עקרונות העל של עשיית משפט צדק ובהם: ניהול הליך משפטי על כל רבדיו אך ורק בהתאם לכללי הדין, הצדק והמוסר. עשיית משפט אך ורק בין כתלי בית המשפט, שמירה על טוהר ההליך המשפטי, חומרי החקירה, הראיות והעדויות מפני כל חשש לזיהום והשפעה אפשריים, שמירה על
כבודם ועל שמם הטוב של בני האדם, שמירה על חזקת החפות ועל עיקרון הספק הסביר שהינם מאושיות המשפט הפלילי, שמירה על זכויות אדם ועל זכויות חשודים ונאשמים חפים מפשע בפרט, שטרם נשפטו כדין בבית המשפט, אשר טוענים לחפותם ואשר טרם ניתן נגדם פסק דין חלוט.
בנוסף על כך עולות שאלות העוסקות גם בחשש הממשי מפני הפגיעה והכרסום, המתמשכים, החמורים והמסוכנים בעקרונות העל של עשיית משפט צדק אותם מניתי לעיל, ובחשש הממשי שהפועל היוצא שלהן, יהיה חלילה אובדן מוחלט של אמון הציבור במערכת הצדק וברשויות שלטון החוק במדינה, דבר העלול להביא חלילה לפגיעה קשה בדמוקרטיה ובסדר הציבורי, לתסכול, ועד לאנרכיה של לקיחת החוק לידיים, דברים שלא יכירונו במדינת חוק דמוקרטית מתוקנת, ואשר עלולים להביא חלילה לקץ שלטון החוק והדמוקרטיה שלנו. וכמו שאמר כבוד שופט בית המשפט העליון
אדמונד לוי בפסק דינו בבג"ץ עסקת הטיעון בפרשת הנשיא קצב מהווים סכנה לא פחות חמורה לדמוקרטיה ולביטחון, מאשר סכנות אחרות המונחות לפתחנו.
על כולנו אזרחי מדינת ישראל, ויהיה תפקידנו ומעמדנו אשר יהיה, השואפים לחיות במדינת חוק, סדר וצדק, מוטלת החובה הבסיסית, להקפיד הקפדה יתירה ולשמור מכל משמר על העיקרון של קיום הליך משפטי תקין וטהור בהתאם לכללי הדין, המוסר והצדק. בו יישמרו חומרי החקירה, הראיות והעדויות מכל חשש ולו הקטן ביותר לזיהום אפשרי שלהן.
הליך משפטי בו יישמרו מכל משמר זכויות האדם, זכויות חפים מפשע, חשודים ונאשמים שטרם ניתן בעניינם פסק דין חלוט (דהיינו שאין עליו אפשרות ערעור), בו יישמר עיקרון-העל של עשיית משפט צדק ואך ורק בין כותלי בית המשפט, ולחלוטין לא בתקשורת ובמשפטי שדה בכיכרות העיר, ובו תישמר ותוגן עצמאותה של הרשות השופטת, מפני כל חשש ולו הקטן ביותר, להשפעה חיצונית אפשרית כלשהיא על שופטיה.
כך גם על רשויות שלטון החוק והצדק במדינת ישראל להבטיח כי מעל כל הליך משפט פלילי בו מוכרע לשבט או לחסד גורלם של בני אדם , כאשר על כפות המאזניים מונחים הדברים היקרים ביותר לבני האדם והם: כבודם, שמם הטוב, חירותם ואף ממונם יתנוסס אך ורק דגל לבן.
אשר על כן, ראשית דבר יהיה על כבוד שופטי בית המשפט העליון הנכבדים היושבים על המדוכה בערעור נשיא מדינת ישראל השמיני להכריע תחילה באומץ לב שיפוטי שתי השאלות הבאות:
1. האם נשיא מדינת ישראל, זכה אכן להליך משפטי תקין וטהור, הליך משפטי החף מכל השפעה חיצונית מזהמת ובהתאם לכללי הדין, המוסר והצדק הטבעי, באופן שאפשר קיומו של משפט צדק שמעליו יתנוסס דגל לבן?
2. האם היה זכאי נשיא מדינת ישראל, לאור כל התנהלות התקשורת, רשויות שלטון החוק ואף חברי כנסת, כפי שתובא ותפורט בהרחבה במאמר זה, לקבל מביהמ"ש את הסעד של הגנה מן הצדק.
אשר על כן בנסיבות אלה, אין אלא להביע צער על החלטת כבוד נשיאת בית המשפט העליון שסרבה הענות לבקשת פרקליטי נשיא מדינת ישראל השמיני בעניין הרחבת מותב השופטים. החלטה שלמותר לציין לא היה בה כדי לפגוע באף צד מן המתדיינים. בתקווה כנה שתמיד הצדק ייעשה ובנוסף גם ייראה.
