מגילת רות - חלק א'

מגילת רות מספקת לנו שלל תופעות יחידאיות במקרא. רק במגילת רות נמצא תיאור דמות בזיקתה אל האשה - "אֱלִימֶלֶך אִישׁ נָעֳמִי" פרק א' 3. הספרות המקראית מאופיינת בכך שהאשה נזכרת ביחס לגבר - אשת לוט, בת יפתח. חלק רב של המקרים הן אלמוניות ללא שם, וכל הזהות השמית נתחמת ביחס ובזיקה לגבר. גם כשהן עצמאיות, לרוב הן נמדדות על-פי התועלת שהיא מביאה לגבר - לבעל. כך הוא המקרה בתיאור אשת חיל בפרק ל"א - "הָיְתָה אֳנִיּוֹת סוֹחֵר מִמֶּרְחַק תָּבִיא לַחֲמָהּ ... וְנוֹדָע בַּשְּׁעָרִים בַּעֲלָהּ", או באותו ספר בפרק י"ב 6 - "אֵשֶׁת חַיִל עֲטֶרֶת בַּעֲלָה, וּכְרֶקֶב בְּעַצְמוֹתָיו מְבִישָה ". מדוע אנחנו קוראים את מגילת רות - סיפורה של גיורת מואביה, שנישאה בסופו של דבר לבועז, מבני העילתה בעירו, בית לחם - דווקא בשבועות, חג המקובל לציין בו את מתן התורה. הפרשנות החזל"ית מציעה שני רעיונות עיקריים במענה לשאלה זו. האחת - רות היא דוגמה לקבלת המערכת שהתורה מייצגת. השניה - בלעדיה לא הייתה ההיסטוריה היהודית יכולה להימשך, בתוקף היותה בסופו של דבר הסבתא רבא של דוד המלך. רות - בת לעם מואב, שתורת ישראל קבעה, שהוא עם מנואץ, יש להחרימו ויש לנדותו - מזדקרת לפנינו במלוא עוצמתה המוסרית והערכית. היא עורכת שיעורי בית לכל אנשי בית לחם מה זה מוסר. היא עושה להם בית ספר ומכניסה את כל בני העיר הממוקמת בהרי יהודה לרזי הרזים של המופת האנושי. היותה בת לעם המואבי, שהתורה מנדה אותו ואסרה עלינו לבוא בקהל, חייבה את חכמינו, זכרונם לברכה, לשורה ארוכה של התפתלויות והתחבטויות, עד שמצאו את הפתרון. לדבריהם, התורה באוסרה כל מגע וחובת חרם דורות על בני עמון ובני מואב השתמשה בלשון זכר . במקרה שלנו, על-פי "מסכת יבמות", היות רות המואביה, נקבה , הרי שלגביה לא חלים ציווי החרם והנידוי. החרם הוא רק כלפי זכרים. אודה, שאני מקבל את הפתרון, "המכשיר" את רות כהגד דחוק, שמעליב את מי שנאלץ לשחרר אמירה צולעת וחיוורת זו כדי ל"הכשירה" והיא עלבון לגבי מי שמקבל גירסה זו המתוארת במסכת יבמות. עבורי, רות אינה זקוקה לשום הכשר מאף לא גורם הלכתי אחד כדי לקבלה בזרועות פתוחות לחיק החברה היהודית . עבורי רות היא דמות מופת באומרה לחותנת קשישה , מוכת גורל שאבדו לה אישהּ ושני בניה "אַל תִּפְגְּעִי בִּי (אל תשכנעי אותי) לְעוֹזְבֵךְ , כִּי אֶל אֲשֶׁר תֵּלְכִי - אֵלֵך , וּבַאֲשֶׁר תָּלִינִי - אָלִין..." (רות א' פס' 15). אני מעריץ את רות , שעוצמתה הרוחנית והערכית כופפה הוראה חשוכה ובלתי נסלחת בספר דברים פרק כ"ג 4 - "לא יָבוֹא עֲמוֹנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל ה' גַּם דּוֹר עֲשִׁירִי לא יָבוֹא לָהֶם עַד-עוֹלָם" . רות בעוצמתה המוסרית השתיתה דפוס חיים חשוב במסורת ישראל. דפוס המורה לחברה הישראלית את החובה לפתוח את לבה כלפי אנשים , גם בני עמים אחרים, שהגורל התאכזר אליהם כדוגמת רות. אנשים בני עמים אחרים מלומדי סבל, המאצילים עוצמות אנושיות וערכיות. לצערי, בחברה הישראלית קיים ממסד , המערים חומות אטומות לב כלפי המבקשים מאיתנו סעד . ההיסטוריה הישראלית הרוויחה סבתא רבה נדירה באישיות. מי שהייתה רעייתו של מלך בישראל , שניווט מהלכים חשובים בהיסטוריה שלה. אבל אנחנו כחברה כיום מפסידים רבות . מי יודע כמה נשים אצילות נפש הפסדנו בהתעמרות ובבוטות הממסדית כלפי מהגרות עבודה , שאחרי השימוש בהן זרקנו אותן. מי יודע כמה רותות נמצאות בין כותל בית הספר רוגוזין , שמלתעותיו של שר פנים בישראל ומלתעות נוגשי משטרת ההגירה מאיימות על קיומן כאן בארץ כל רגע ורגע.