כל ילד בן 8 שלומד ג'ודו יודע שהדבר הראשון שעליו לרכוש הוא היכולת להרפות את שריריו כשדוחפים אותו. היכולת של לוחמים מיומנים להשליך את תוקפם, במה שנראה מהצד כשיא הקלות, מבוססת על העיקרון - עשה שימוש באנרגיה של יריבך לטובתך. האנרגיה של היריב זמינה אם ורק אם לא התנגדתם לדחיפתו. התנגדתם? הופ, אתם בהתגוששות. למעשה, מדובר על תרגום של החוק ה-III של ניוטון. כוחות, כך טען ניוטון, מגיעים בזוגות. כל כוח בכיוון מסוים מביא עימו כוח זהה בכיוון האחר. בני אדם מגיבים לחוק השלישי של ניוטון ולכן קשה ללמד ילדים בני 8 להרפות את השריר כשהם נדחפים. דחיפה, החוק השלישי של ניוטון נדלק והופ האינסטינקט הוא לדחוף בחזרה. יש שקוראים למהלך "אינסטינקט השריר". מהלך שמוכר היטב גם בכלכלה. ממשלת ישראל מוכיחה, שוב, עד כמה היא אינה מודעת לעיקרון פשוט זה. "העולם" עושה מהלך, אינסטינקט השריר של ממשלתנו נדרך והופ הבעיה תופחת. ההתנגדות שלנו גורמת לתשומת לב בינלאומית - אור הזרקורים נדלק על הדבר שביקשנו להחשיך. דוגמה: הפלשתינים מפתיעים אותנו עם הודעת הפיוס בין הרשות לבין חמאס. מה עושה ממשלת ישראל בראשות ביבי וברק? (1) צועקת חמאס ו-(2) מקפיאה בקול איום את הכספים שאמורה ישראל להעביר לרשות בטענה כי אלו יגיעו לידי החמאס ויממנו את הטרור נגדנו. בקול ענות חלושה, נאלצה ישראל להעביר את הכספים לרשות מאחר שאין עילה משפטית לעכבם. הפלשתינים "דוחפים", ישראל "דוחפת" בחזרה והתוצאה? 1:0 לפלשתינים. כך היה גם עם המשט הקודם לעזה, עם הסגר על עזה - אשר נפרץ בעצם הסכמת המצרים לפתיחת מעבר רפיח - וסביר שכך יהיה גם עם המשט הבא. "נו, אז מה?" תשאלו, "להרכין את הראש ולא לעשות דבר עם הודעת הפיוס או המשטים לעזה?". ההפך משריר מכווץ אינו שריר מידלדל, הרפיית השריר היא לא סימן לנרפות אלא סימן לדריכות מחושבת. עם שריר מכווץ, קצת קשה, עד בלתי אפשרי, לחשוב. שריר מכווץ בתחום הכלכלי הוא מקור לשגיאות קשות.