לאור האמור לעיל, הגיע הזמן לבחון האם אין מקום לצמצם השתתפות ראש הממשלה באירועים ציבוריים. אין המדובר באירועים ממלכתיים מסורתיים כגון עצרת זיכרון ממלכתית לחללי מערכות ישראל או טקס פרס ישראל וכדומה - בהם יש חשיבות ממלכתית וסמלית להשתתפותו; אלא באירועים חסרי חשיבות ממלכתית מיוחדת והדוגמאות רבות.
הכסף שייחסך כתוצאה מכך - כאמור, מדובר במיליוני שקלים בשנה - יועבר לנושאים חשובים כמו חינוך, בריאות, רווחה ועוד.
יהיו כאלה שיטענו כי אין לצמצם השתתפות ראש הממשלה באירועים ציבוריים, שכן יש לאפשר לו ליצור קשר בלתי אמצעי עם העם. טענה זו מגוחכת: גם אם ראש הממשלה נוכח פיזית באירוע ציבורי כלשהו, לא מאפשרים מאבטחיו להתקרב אליו יותר מדי, ולרוב רק אנשי השורות ראשונות זוכים ללחוץ ידו. הקהל הרחב ברובו זוכה רק לשמוע אותו ולראותו מרחוק או על גבי מסכים גדולים.
בעידן המדיה הוויזואלית המתקדמת ניתן להביא את ברכת או נאום ראש הממשלה בשידור חי מכל מקום לאירועים השונים. גם כך זה מכובד ומכבד את האירוע. אין צורך בנוכחות פיזית של ראש הממשלה בכל אירוע חסר חשיבות ממלכתית. זה בזבזני ומיותר.
ייאמר מיד - אני אישית חושב ש
בנימין נתניהו הוא איש הגון וישר, ואין כאן עניין אישי. יש כאן תופעה מערכתית: קלות יתר בבזבוז כספים על דברים לא נחוצים ומיותרים בשעה שלמדינה "אין כסף" לילדים רעבים ומוזנחים, לתרופות מצילות-חיים וכן הלאה.
קורא אני לחברי כנסת להעלות את הנושא לסדר היום ואולי אף להגיש שאילתה בנדון. נכון, זה לא הנושא הכי בוער וחם, אבל ראוי להעלותו לדיון ולליבון. אני מצפה לתגובת חברי הכנסת
אילן גילאון,
דב חנין וחברי כנסת חברתיים אחרים.
