אם מישהו היה צריך עוד הוכחה לאפסות מדיניותו של ממשל אובמה במזרח התיכון, הוא מקבל אותה בימים אלו בדמות הטבח בסוריה. מה שמתרחש שם מצביע הן על בורותו התהומית של הממשל בנוגע לאזורנו, והן על חוסר האונים שלו.
רק לפני מספר חודשים הביעה ארה"ב (באמצעות
הילרי קלינטון) את התקווה, ש
בשאר אסד יוביל רפורמות במדינתו. בנאומו בחודש שעבר על המזרח התיכון, זה שמשך את תשומת ליבנו בשל חלקו הישראלי-פלשתיני, אמר
ברק אובמה שאסד יכול לבחור בין הובלת רפורמות לבין ירידה מהבמה.
מותר לי לנחש, שמי שממלאים כיום תפקידים דומים לאלו שהייתה לי הזכות למלא ביחידה 8200 לפני כמעט שלושה עשורים, גיחכו בשקט או אפילו צחקו בקול למשמע הדברים. כל מי שיש לו נגיעה כלשהי לזירה הסורית, יודע שלמשטר אסד יש מטרה עליונה אחת ויחידה: לשרוד בשלטון. בשמה של מטרה זו טבח חאפז אל-אסד, אביו של בשאר, עשרות אלפי מתקוממים בעריה המרכזיות של המדינה בשנות ה-80. בשמה של מטרה זו נמנע אסד האב מעימות חזיתי מול ישראל במלחמת שלום הגליל. בשמה של מטרה זו הוא הגיע לסף עימות מזוין עם אחיו רפעת, שהיה מעמודי התווך של המשטר, והגלה אותו לפריז. בשמה של מטרה זו הדיח בשאר כמה מנאמניו הבולטים של אביו.
משפחת אסד משתייכת למיעוט העלאווי, המונה רק 15-10 אחוזים מכלל תושבי סוריה, ואשר בעיני מוסלמים אדוקים נתפש כעדה של עובדי אלילים. אך ב-40 שנות שלטונה, הצליחה המשפחה - ומדובר במשטר המבוסס במידה רבה על נאמנויות משפחיות ועדתיות - לאחוז ביד ברזל ברסן השלטון. היא עשתה ועושה זאת באמצעות דיכוי אכזרי של כל התנגדות ורמיסה שיטתית של כל זכויות האדם. לחשוב ששליט כמו בשאר, שגדל בבית של רוצחים, יכול להוביל רפורמות - זהו טמטום גמור. אין מילה אחרת.
אפילו לא גינוי כעת לא מצליחה ארה"ב אפילו להעביר במועצת הביטחון גינוי - גינוי בלבד - לטבח בסוריה. הדיפלומטיה שלה נכשלת מול האינטרסים של רוסיה וסין, והיא מתגלה כחסרת אונים. ואם אפילו דיבורים לא מצליח אובמה לתת למפגינים הסוריים - אין סיבה לצפות ממנו לסיוע ממשי.
בקצהו השני של המזרח התיכון, בלוב, פועלים מזה כחודשיים כוחות נאט"ו בהנהגת ארה"ב במטרה לסייע למורדים. מה ההבדל? מדוע בבנגזי רואים מסוקים אמריקניים, ואילו בג'יסר א-שורור אפילו לא חולמים עליהם? דומה שהתשובה פשוטה: לוב היא יצואנית נפט חשובה, והיציבות בה חשובה לארה"ב ולמערב; סוריה היא שחקן שולי בזירה העולמית.
וכך מתברר, שאובמה איננו רק בור ותמים בצורה מפחידה בנוגע למזרח התיכון. נוצר הרושם, שבעוד רוממות הדמוקרטיה והשוויון בפיו, הרי שבידיו הוא אוחז בחרב פיפיות של אינטרסים ואופורטוניזם. לפחות מול אסד (בערבית: אריה), אובמה הוא לכל היותר חתלתול.
