נבזלין-הארץ: חמש הערות

נבזלין פעיל בתחום הפילנטרופיה באמצעות קרן נדב. ראו מה הקרן כותבת על עצמה: "פעילות הקרן והמענקים שהיא נותנת נועדו להבטיח כי גם במאה ה-21 תחושת השייכות המודעת לעם היהודי היא הבסיס לעמיות. הקרן הציבה לה כמטרה, לקדם את הנושא תוך התבססות על המורשת התרבותית, הדתית וההיסטורית של העם היהודי. "הקרן פועלת על בסיס ההכרה במגוון הרחב של הדרכים בהן ניתן להגדיר יהודי, תוך מתן ביטוי להבדלים הרבים והגיוון בקרב העם היהודי. המהות של העמיות היהודית היא החיבור בין זהויות הפרט לקהילה היהודית העולמית, ולמולדת היהודית הנצחית - מדינת ישראל". הפעילות הבולטת ביותר שלה היא התמיכה בבית התפוצות, בזכותה מונה נבזלין ליו"ר חבר הנאמנים של המוסד. קצת קשה לראות את הדעות הללו של נבזלין מסתדרות עם הפוסט-ציונות, הפרו-פלשתיניות והשמאלנות הבולטות (והבוטות) של הארץ. טוב, הרי כבר אמרנו שלכסף אין ריח. חוץ מזה, שוקן ממשיך לשלוט בעיתון (אמנם עם 55% בלבד), ולכן לא סביר שבעתיד הנראה לעין ישתנה הקו שלו. ככלות הכל, זהו המו"ל שקרא להחליף את המנון המדינה כדי שגם ערביי ישראל יוכלו להזדהות איתו.

עמוס שוקן, וגיא רולניק - שהוא האיש החזק כיום בקבוצת הארץ, מובילים בשנים האחרונות קו תקיף וחד-משמעי נגד הטייקונים והריכוזיות במשק הישראלי. כל כך חד-משמעי, עד שלא תקראו בהארץ וב-TheMarker דעה הפוכה. אבל מסתבר, שאידיאולוגיה לחוד ועסקים לחו"ל. כאשר נזקקו שוקן ורולניק (שהוא גם סגן המו"ל וגם העורך הראשי של TheMarker - ניגוד עניינים מובהק ומובנה) להזרמת הון לעיתון, הם ממש לא בחלו בעשירים. הראשון היה דווקא שלדון אדלסון, היריב המר של העיתונים הגדולים בשל אחזקתו בישראל היום. החינמון של אדלסון מודפס בדפוס הארץ, ולפי הערכות שונות מכניס לו 120 מיליון שקל בשנה. כאמור, ייתכן שהכנסות אלו הן אחד הגורמים לעליית שוויו של הארץ בחמש השנים האחרונות. מכל מקום, העובדה שאדלסון הוא אחד היהודים העשירים בעולם ואיל הימורים בינלאומי, ממש לא הפריעה לחושי האסתטיקה והטעם של שוקן-רולניק. כעת מגיע תורו של נבזלין, עוד אדם שלא נזקק לביטוח הלאומי כדי לסגור את החודש. נכון שאין לו עסקים של ממש בישראל, אבל הוא טייקון לפי כל קנה מידה. וכאמור, ייתכן שיש לו אינטרס של ממש להשיג דרך העיתון השפעה על מהלכי משפט. ושוב: לכסף אין ריח. אפילו לא ברחוב שוקן.

נכון לשעת כתיבת שורות אלו, עסקת נבזלין פורסמה בארבעה אמצעי תקשורת: הארץ, גלובס, כלכליסט ו-News1. אין עליה מילה ב-ynet של ידיעות אחרונות, ב-nrg של מעריב ובישראל היום. ממש עיתונות אובייקטיבית ומקצועית במיטבה. אגב: ynet גם לא דיווח, למיטב זכרוני, על רכישת השליטה במעריב בידי נוחי דנקנר, ואילו בכלכליסט של ידיעות אחרונות נדחקה אותה ידיעה לשולי אחד העמודים במדור שוק ההון. נחזור לעסקה הנוכחית. בהארץ ניתנת הודעה רשמית של הנהלת העיתון, תוך הבאת גירסתו של נבזלין לכתב האישום החמור בו הורשע: "בכירי יוקוס והחברה עצמה הפכו להיות יעד לרדיפה על-ידי הממשלה הרוסית... מאוחר יותר, ובהיעדרו, הועמד לדין פלילי באשמה של קשירת קשר לרצח, והורשע בשנת 2008. קודם לכן, הממשלה הרוסית ביקשה מישראל את הסגרתו לרוסיה, אולם משרד המשפטים התנגד לבקשה וקבע שכל הראיות בבקשת ההסגרה של ממשלת רוסיה כנגד נבזלין אינן קבילות". וכאן בא ציטוט אחר מהחלטת בג"ץ, שסמך את ידיו על עמדת משרד המשפטים. כלומר: ההרשעה ברצח היא עניין למילה או שתיים. לזכותו של הארץ יש להעיר, שבאתר העיתון ניתן להגיב על הידיעה והתגובות אינן מסוננות לפי תוכנן. זה לא טריוויאלי, והיו כבר אתרים שמנעו תגובות על ידיעות הנוגעות להם.

באוגוסט 2006 הכניס עמוס שוקן שותף לעיתון הארץ, לראשונה מאז רכשה משפחתו את העיתון בשנת 1935. היה זה המו"ל הגרמני אלפרד נוון דומונט, באמצעות חברת דומונט-שאוברג שבשליטתו. באותה עסקה רכש דומונט 25% ממניות הארץ תמורת 25 מיליון אירו, כלומר - לפי שווי של 100 מיליון אירו להארץ. שער האירו היה אז ב-5.60 שקלים, כך שהקבוצה הוערכה ב-560 מיליון שקל. ליאוניד נבזלין רוכש 20% מהארץ לפי שווי של 700 מיליון שקל. בהתחשב באינפלציה מאז אוגוסט 2006 (4.5%), השווי המשוקלל של עסקת דומונט היה 585 מיליון שקל. לפיכך, בעסקת נבזלין שוויו של הארץ גבוה ב-20% מאשר בעסקת דומונט. האם מדובר בעלייה אמיתית בשוויו של העיתון, דווקא כאשר כל העיתונים נאבקים מול האינטרנט ומול ישראל היום, ודווקא כאשר הקו המערכתי של העיתון מקומם רבים? אולי כן, וכפי שנראה מיד, ייתכן שדווקא ישראל היום נותן את התשובה. מצד שני, לנבזלין האחזקה בהארץ שווה הרבה יותר מאשר לדומונט. הגרמני הוא משקיע אסטרטגי מרוחק, בעוד נבזלין חי בישראל וזקוק ללגיטימציה ולהשפעה במסדרונות השלטון ובדעת הקהל. וזה מביא אותנו לנקודה השנייה.

מבחינה חוקית יבשה, נבזלין מבוקש על-ידי שלטונות רוסיה לאחר שהורשע בסיוע לרצח. זהו המצב לאחר שבית המשפט העליון של רוסיה דחה את ערעורו על הרשעתו בארגון של לא פחות מחמישה מעשי רצח כאשר היה מבכירי יוקוס. אבל על מערכת היחסים בין משטר פוטין לבין האוליגרכים במדינתו אפשר לומר, שכנראה שני הצדדים צודקים: זוהי רדיפה פוליטית נגד אנשים מושחתים. רוסיה היא לא בדיוק המופת לדמוקרטיה ומשפט מתוקנים, כך שאין לשלול את האפשרות שפסק הדין נגד נבזלין - שניתן בהיעדרו - נובע מהשפעות פסולות של הקרמלין. עם זאת, לנבזלין יש בעיה. בג"ץ דחה את העתירות נגד ההחלטה שלא להסגירו לרוסיה, כאשר הבקשה הרוסית התבססה רק על כתב האישום. בית המשפט העליון אימץ את עמדת משרד המשפטים, לפיה הראיות נגד נבזלין אינן קבילות על-פי החוק הישראלי, ולכן אין להסגירו. כעת המצב שונה: יש פסק דין חלוט. אם רוסיה תבקש שוב להסגירו (וייתכן שעשתה זאת; דברים כאלו אינם מתפרסמים), יצטרך משרד המשפטים בירושלים לבחון את תקפותו של פסק הדין. אם הוא ניתן כדין על-פי החוק הרוסי, ייתכן שלא יהיה מנוס מלהסגיר את נבזלין. במקרה כזה, יתבקש בית המשפט לקבוע שנבזלין הוא בר-הסגרה, ומן הסתם העניין יגיע גם לפתחו של בית המשפט העליון. אולי זוהי הסיבה האמיתית לכניסתו של נבזלין לתחום התקשורת, בו לא היה פעיל מעולם: להשפיע בעקיפין על ההחלטות בעניינו.

האם אחרי ששוקן הכניס שותף גרמני, שנטען עליו שהיו לו קשרים עם המשטר הנאצי, הוא החליט לאזן על-ידי הכנסת שותף שגדל בברית המועצות הקומוניסטית?