אל צפונותיו של המטבח הגרוזיני, על מעדניו הפיקנטיים, התוודענו ב"ננוצ'קה" התל אביבית (ליליינבלום 30), הממוקמת בבניין משומר ומרשים משנות השלושים של המאה החולפת. המסעדה ניצבת על רצפות עתיקות, עטופה מסביבה בקירות טבולים בזהב ובתקרות גבוהות ממעל. מלבד שתי קומותיה האלגנטיות יש בה גם חצר מקסימה ואוורירית. רהיטיה מעוצבים בשיק אקלקטי, כשלכל שולחן ייחוד משלו. על המסעדה שורה אווירה נינוחה, בהשראתה ובניצוחה של המאסטרה, בעלת הבית וה(א)שפית שלה, ננה שרייר, שהיא הכוהנת הגדולה והכל-יכולה של המטבח הגרוזיני בארץ.
הפור נפל היינו בשניים, ומשלל המעדנים שהוצעו לנו בתפריט המגרה, התקשינו לברור את מנות הפתיחה, לא רק בשל פיתוין הרב, אלא גם בשל כינוייהן העלומים בשפה הגרוזינית. בלית ברירה נאלצנו להיעזר בייעוצה של מלצרית אדיבה וסובלנית, שתרגמה לנו לשפה מובנת את מה שהסתתר מאחורי אותם מעדנים.
הפור נפל על פרואלי - אנטיפסטי של חצילים, מנגולד, סלט-ליביו ודולמה צמחוני, שלוו בעלי-גפן, תוצרת-בית, במילוי בשר-בקר וכבש. מנה מומלצת מכל הלב. גם מניפת החציל עם עגבניות, שהחרתה-החזיקה אחריה, הייתה סיפור של הצלחה קולינרית.
טעם שמיימי מן העיקריות בחרנו חינקאלי-בשר, שהיא אחת ממנות הדגל של "ננוצ'קה": המדובר בכיסוני-בצק מבושלים במים, במילוי בשר-בקר ואורז - משהו דומה לדים סאם הווייטנאמיים, שאנו כה להוטים עליהם, ושבהחלט עשויים לעמוד עימם בתחרות, לו נערכה. הבצק היה נימוח, אוורירי וקל לעיכול, ולמילוי היה טעם שמיימי. לרוויה הורקנו כוס של לימונענע ומים מינרלים.
ואז, על בטן מלאה מנחת, עוד נוסף אל קירבנו בונוס של קינוח, על חשבון הבית: קרמולינה, שהוא מאפה-בצק מתוק, טבול בקרם. בצידו הוגש אספרסו כפול ודומיננטי, וטעמו היה מעולה.
החשבון שהוגש לנו הסתכם ב-200 שקל ועל הסכום הוספנו תשר של 15 אחוז לשירות ממש לבבי. בסופו של דבר לא יכולנו שלא לזכות את "ננוצ'קה" במלוא 10 הנקודות של הסולם הקולינרי, המגיעות לה בזכות ולא בחסד.
