כשנקרא בשבת הקרובה את פרשת השבוע, 'שלח לך אנשים ויתורו את ארץ כנען', המתארת את הבגידה הנוראה של עם ישראל בארצו – אך פחות משלושה חודשים שחלפו משעה שהוציא ה' את עמו מבית עבדים ביד חזקה ובזרוע נטויה, לעיני כל ישראל ועמי העולם – לא נוכל להתעלם מן הבגידה המתמשכת, במרוצת 3,324 השנים שחלפו מאז.
יותר מדי שנים עמדה ארץ ישראל בשממונה, נטושה מבלי בניה, אשר, כלשון משורר ספר תהילים: "וימאסו בארץ חמדה". רק עם העליות הראשונות של העידן המודרני - עליית החסידים (1747, בראשות הרמ"מ משקלוב ור' אברהם מקליסק) ועליית תלמידי הגר"א מווילנא (1809, בראשות הרמ"מ משקלוב) - החל תיקון חטא הבגידה, שלדברי חז"ל היה הנורא בחטאי העם במדבר, ושאותו חוללו דווקא 'גדולי הדור' בעדת יוצאי מצרים. דווקא ה'גדויילים' שבהם, נשיאי הדור ומנהיגיו.
וכאז כן עתה: גם היום, שנים כה רבות לאחר אותו אירוע אומלל, ממשיכים יהודים נכבדים בעיני עצמם, 'גדולי הדור' בעיני חסידיהם, להוציא דיבת ארץ הקודש. תמצאו אותם בשני עברי הקשת: מצד אחד יהודים עבדקנים, שומרי תורה ומצוות, הממשיכים גם בזמננו, רחמנא ליצלן, להוציא דיבת הארץ; ומן הקוטב השני יהודים הדוברים בלשוננו ונראים כמעט כמונו, היושבים במערכות 'הארץ' ו'ידיעות', באולפני גל"ץ והערוץ השני, במערכות המשפט ובפרקליטות ה'נאורה', הרואים בעם ישראל כובש זר בארץ נחלתו, ומייחלים לקרוע כמה שיותר נתחים ממנה לטובת הפולש הפלשתיני, שעד היום מסרב להסכים לכל מה שהוא פחות מהחרבתה של מדינת ישראל.
כל ימות השנה אנו נוטים למקד את הביקורת בבוגדנותו של מחנה השמאל הקיצוני. הפעם, על סף שבת פרשת שלח לך, המתעדת לדורות את חטא המרגלים, נפנה את הזרקור דווקא לעברם של שלומי אמוני ישראל, ראשי ישיבות ליטאיות ואדמו"רי חסידויות שונות, הממשיכים גם היום, למרות חטא המרגלים, למאוס בארץ חמדה, רח"ל. ולא, לא נעסוק באותם מאוסים שברשעי ישראל, ההופכים את האגדתא בעניין 'שלושת השבועות' להלכה פסוקה, ומתחזים בקפוטותיהם, בזקניהם ובפיאותיהם ליהודים, ואינם אלא פועלי אוון ובני בליעל, שבעומק שפלותם חוברים לגדולי צוררי היהודים בעולם, ובראשם אחמדיניג'את, כדי לייחל עימם לחורבן המדינה ולהקמת ממלכה ערבית תחתיה, שבה יוגדרו יהודי חסות.
בחסות הצאר הצרה היא שגם בגבולות הקונצנזוס של מחנה שלומי אמוני ישראל, נשמעות מפי גדולי הדור דעות כפרניות בסוגיית קיבוץ גלויות ויישוב הארץ. ראש ישיבה ליטאית אחת אמר במעמד פתיחת הכנסייה הגדולה של אגו"י, תש"מ: "התורה ניתנה לישראל במדבר, במקום ציה ושממה [...] עוד לא הייתה לנו אז ארץ ישראל ולא שטחים, והיינו לעם נצחי, בלא א"י ובלא שטחים [...]"; ואדמו"ר חסידי ידוע אמר בשבתו בתחום המושב ברוסיה בחסות הצאר הרשע-מרושע ניקולאי, מחולל הפוגרומים, כי אסור לשלומי אמוני ישראל לבקש גאולה "בכוחות ותחבולות גשמיים, דהיינו לצאת מהגלות בזרוע", ובנו יורשו דיבר סרה ב"מעפילים לעלות אל הארץ, נגד משפט התורה ונגד ציווי ואזהרת הא-ל יתברך, [ומסרבים להמתין] עד כי יקבץ נדחינו ע"י גואל צדק בב"א". גירסה מודרנית של מאיסת ארץ חמדה, רחמנא ליצלן.
בכוונת מכוון לא צויינו כאן שמותיהם של מנפיקי אמירות קשות אלה. מפני שלא בגופם של אנשים – 'גדויילים' ככל שיהיו – עסקינן בשבת שלח לך, אלא בגופם של רעיונות שווא ומדוחים, שהופרכו ונטחנו עד דק בידי גדולים וטובים. הגר"א מווילנא, למשל, כתב למקורביו בהגיעו לקניגסברג, בעיצומו של מסע עליתו ארצה (שלמרבה הצער נקטע באמסטרדם): "אני תודה לא-ל נוסע לארץ הקדושה, שהכל מצפים לראותה, חמדת כל ישראל וחמדת ה' יתברך, כל העליונים והתחתונים תשוקתם אליה" (מתוך מכתבו שנודע בשם 'עלים לתרופה'), ובהזדמנות אחרת קבע כי "אף לעולם הבא צריך תורה וארץ ישראל" (ע"פ 'אמרי נועם', ברכות ג'א')!
ותלמידו רבי הלל משקלוב, קובע בספר המופלא 'קול התור' (פרק ה'), הרואה בקיבוץ הגלויות ובבנין הארץ, את המפתח לגאולת ישראל, כי "בעקבות משיחא גובר הסטרא אחרא ביותר, להכות גם תופשי תורה בסנוורים".
תואנות שווא מבאר ר' הלל: "חטא המרגלים הוא אחד החטאים הכלליים הגדולים הרובץ על עם ישראל בכל הדורות עד היום... במידה מרובה סבלו וסובלים ישראל בכל הדורות סבלות ותלאות הגלות המרה בגללו... תקון רב לחטא המרגלים יכול לבוא ע"י גאולת ירושלים ובניינה ועל-ידי הפעולות לקיבוץ גלויות... ובעוונותינו הרבים, רבים הם החוטאים חטא גדול של 'וימאסו בארץ חמדה'. גם רבים מתופשי התורה לא ידעו ולא יבינו שנתפשו בחטא המרגלים, נסחפו בקליפת חטא המרגלים, בכל מיני סברות כוזבות ותואנות שווא ומדוחים.
"[הם] גם מכסים סברותיהם בדעה המופרכת שאין מצוות יישוב א"י נוהגת בזמן הזה, שכבר הופרכה ע"פ גאוני עולם ראשונים ואחרונים.
המרגלים האלה רוצים להיות יותר גדולים מרבותינו תנאים ואמוראים שקבעו שישיבת א"י שקולה כנגד כל המצוות שבתורה [...] ומי גדול לנו בכל הדורות האחרונים כרבינו הגר"א קדוש ישראל, אשר בדברים חוצבים להבות אש, האיץ בתלמידיו לעלות לאר"י ולעסוק בקיבוץ גלויות, והירבה לזרז את תלמידיו להחיש את הקץ המגולה לקרב קץ הגאולה ע"י יישוב אר"י. כמעט בכל יום דיבר אלינו רבינו ברתת והתרגשות כי 'בציון ובירושלים תהיה פליטה'... כמה מתופשי התורה אשר לא ידעו ולא יבינו... שבקיבוץ הגלויות יגבר הסיטרא אחרא... וזהו כוח הטומאה... מה חזק כוחו של השטן שהכניס דעה כוזבת גם בתופשי התורה לעכב את הגאולה. הרי המרגלים היו גדולי ישראל והשטן השֹיאם רח"ל".
באותה רוח כתב מי שחזה את מוראות השואה על בשרו, הרב יששכר דב טייכטל הי"ד, בספרו 'אם הבנים שמחה': "מי שהוא משוחד מעיקרא בדבר, לא יראה האמת... ולא יועילו כל ראיות שבעולם, כי הינם מוכים בסנוורים... ויכחישו אפילו דברים ברורים כשמש, כי מי לנו גדול ממרגלים אשר הפסוק העיד עליהם שאנשים כשרים היו... יען שהמרגלים היו משוחדים בנגיעה שהייתה טמונה בלבם, כמו-כן הוא בזמנינו, אפילו רבנים ורביים וחסידים... על כן, אחי ורעי: לא תצייתו למילייהו כלל וכלל, אפילו יהיו באמת צדיקים. דכבר הבאתי מהגאון, מרא דארעא דישראל רבינו יוסף חיים זוננפלד ז"ל, שלמד מדברי השל"ה, שאפילו צדיקים יכולים להיות מרגלים. על כן תדעו, שכל אלו אשר המה גם בזמן כזה שאנו בו כעת, נגד העליה ונגד הבנין וישוב הארץ, המה מכת המרגלים, וכל אלו הבוחרים בעליה, המה מכת יהושע וכלב" (ע' של"ב).
איך ניסחו זאת גדולי החסידות כבר לפני מאתיים שנה? – קל יותר להוציא את היהודים מהגלות, מלהוציא את הגלות מן היהודים...
